הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

הפסקתי לקחת. אני מרגישה כמו עצמי שוב, רק שהגרון שלי מחזיק עצמו על בלימה בפני השיעולים האלה.

צריכה לזוז (לא לאט, צריכה לזוז לא לאט כ"כ)- סיבוב בוקר ואז - אבא שלו והמרדף אחרי הסוודר המושלם. אתמול עשיתי עבודת הכנה יסודית (יסודית מאוד): "בייבי, צריך לקנות לך כל מיני דברים", מילמלתי חצי ישנה, "גרביים, טרניגים... עוד משהו? אתה רוצה סוודרים חדשים? כן? באיזה צבע?". מבריק, כמובן.

יום טוב.

(פורסם ב- 2/1/2006 09:28)