הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

הייתי יכולה לכתוב שאני מקווה שאחזור לשגרה מהר, כמה שיותר מהר כי כל זה פשוט קשה לי מדי.

הייתי יכולה, אלמלא, השגרה שחייתי היתה הדבר ממנו הלכתי.

כן, אהבתי את השגרה שלי, אולי כמו שלא אהבתי, אבל בטח יותר. אהבתי אותו. המון המון אהבתי אותו.

אני צריכה להזכיר לעצמי למה אני פה, למה לא פשוט לחזור ולהתכרבל איתו ולשכוח מכל המהומה הזאת ולהמשיך הלאה בתחושה נעימה של פלאף.

אני צריכה לגרד את מעמקי המחשבה שלי ולהזכר שהיה לי רע, שהרגשתי לא מסופקת, לא ממומשת ונכה רגשית מכורח. הרבה דברים התרוצצו לי בראש ורציתי להגשים את כולם. עכשיו אני בעיקר מנסה לאפס את עצמי, הרי מוקדם מדי לדעת. צריך לעמוד בשקט ולחכות עד שכל הטריקים המלוכלכים של הלב יפסיקו להשפיע ואני אוכל לחשוב נכון.

המצב שהייתי בו הביא אותי להחלטות, שמהמצב שאני בו עכשיו נראות קצת אחרת. אבל אני זוכרת ששם לא יכולתי ממש לחשוב- לא לעומק. שהייתי מותשת כרונית ממלחמות בעצמי, שעצמתי עיניים כ"כ חזק שכבר היה עדיף לתפור את העפעפיים ולהפסיק להתאמץ.

מישהי אמרה לי לפני שבוע וקצת שרק כשיצאה מהזוגיות שלה הבינה כמה היתה עסוקה בזוטות- בכביסה, בכלים, בכעס שנאגר מסביב לזה. בכעס שמשייך לזה מי שמכבס את כל הכביסה לבדו וחוץ מזה מרגיש מאוד לא נאהב.

שום דבר הוא לא האחריות שלי יותר. לא כביסה ולא נקיון, לא להחליף מצעים ולהאכיל את הכלב ולהוריד אותו ולקנות אוכל כל הזמן ולדאוג שלא יגמר ולזכור את הכל הכל הכל כדי שלא יתפרק לנו אם אשכח. בזמן שלי נפער חלל שאני ממלאת בשכיבה במיטה וקריאה. אני לא מרגישה מוכנה לצאת לעולם. בהתחלה חשבתי שלשכור דירה מיד יהיה רעיון טוב, שאם לא אתמוטט, אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא הקצב לדהור בו.

אני כ"כ רוצה לראות ירוק ומזג האוויר לא שמשי כדי שאלך לאיבוד בפארק עם המאמרים המצולמים שלי.

אני מבינה שדברים הולכים להיות שונים מכפי שדמיינתי, מכפי שתכננתי. מישהו הביא לתשומת לבי לאחרונה כי לדעתו יש בי סוג של הפרעת אישיות- באותו זמן בדיוק סיימנו לאכול במסעדה וקיבלתי סלסלה של תיונים לבחור ממנה לתה שהזמנתי והייתי עסוקה בלמיין ולסדר את התיונים לפי סוגים, אותו צד לאותו כיוון ואח"כ, גם לפי גוונים. התיונים הם דוג' מצויינת. אני מסדרת הכל. אני רושמת רישומים בכתב קטן כל פעם שאני עומדת בפני משהו משמעותי- אני מחשבת סכומים, אני עורכת רשימות. הכל מתוכנן מראש ולפרטי פרטים. הכל מתוכנן אבל בעצם הכל כ"כ פרוץ. אני אף פעם לא יודעת מה יקרה מחר, גם כשאני יודעת זה בדרך כלל מפתיע אותי,  ונראה שבאופן כללי אני נסחפת על פני אי ידיעה, מבחירה. אני נהנית ממה שהחיים זורקים מולי ואין לי שום חשק לשנות את זה.

בכל מקרה, הייתי עסוקה מאוד בלחשוב על מה יקרה כשאלך, אם אלך. איך ארגיש, מה אעשה, מה יהיה וכד'. חשבתי שאני יודעת. לפני כן השקעתי חודשים בלשרות במחשבות על מה הלאה, ובסוף הגעתי לזה, למה שאני רוצה לעשות, לתכנית החומש שלי.

בכל מקרה עכשיו משהשתנתה לי השגרה וגם הרגשות שלי לא צפויים לי לחלוטין, הזמן אולי יזמן לי הערכה מחדש.

זו פסקה ארוכה ומתישה ואני לא יודעת אם היא ברורה בכלל.

אני רוצה להגיד שהכל משתנה. שאין לי מושג איפה אהיה בעוד חודש. ז"א, מנעד האופציות לא כ"כ נרחב ובכ"ז. איך ארגיש, מה אחשוב ובמה אאמין הם גילוי איטי מאוד בשבילי עכשיו.