הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

כל דבר צריך לנסות פעם אחת. כן. לפעמים עשרות פעמים, לפעמים פעם אחת בכל סיטואציה.

"אף אחד לא מנשק כמוך, את יודעת", אתה אומר לי ברצינות תהומית במבואה של הסינמטק, ואני מרגישה חזקה, ולא איכפת לי, ואני לא ממש מקשיבה לדיבורים שלך, ואוטמת את עצמי ומסתכלת לצד השני כשאתה מספר על הבחורה הזאת שממש אהבת לכמה זמן אבל מאז שעזבת אותה לא חשבת עליה אפילו פעם אחת (ועכשיו אני חושבת שאתה בטח לא יודע מה זה לאהוב).

אנחנו רואים שלושה סרטים גרועים ברצף וכשאנחנו יורדים במדרגות אתה מסתכל עלי מלמעלה ואומר שהשיער שלי מבריק.

עברת לגור בשכונה שלי וכשחשבתי עליך בעצם היית מרחק שלושים מטרים אוויריים ממני, ולא ידעתי. אמרת שלא היה לך איך לספר לי כי מחקת את מס' הטלפון שלי שוב ושוב (אח"כ אני שואלת ואתה מסביר שכשאתה כועס על מישהו או כשהוא כועס עליך אתה מוחק את המספר מתוך תחושה שכך תמשיך הלאה, ומציין שעובדה שבמקרה הזה זה לא עובד. אני לא מספרת לך שאני כבר לא מכניסה את המס' שלך לזיכרון כדי לא למחוק אותו שוב, אבל גם כך אני זוכרת אותו בעל פה וחוץ מזה כל המספרים רשומים בספר הטלפונים ביומן שלי).

תמיד אתה מתעקש לגרור לחיים שלי איזו עצבות מתוקה שהפעם מזכירה לי את ההכרות שלנו ודווקא לא את הטירוף של החודשים האחרונים.

שקט לי הפעם ואני שמחה להצליח למחוק את האדרת המפלצתית שהדבקתי לך ולראות אותך אנושי וכנה, לפחות למראית עין. אתה כבר לא עולץ ומטופש וזה הרבה יותר נעים לי. אתה קצת מבולבל ובעיקר עצוב כשאני הולכת ואני לא בטוחה מה לעשות אבל הולכת בכ"ז.

אני מסתכלת על השיער שלך ונדמה לי ששוב נדבקת בכינים מאחותך הקטנה ועכשיו אני משתכנעת לא רק ללכת אלא להמלט תוך כדי שאני מתגרדת גירודים פסיכוסומטיים ואפילו הפרצופים העצובים שלך לא משכנעים אותי.

בבית אני לא מוצאת שמפו נגד כינים ומקרצפת את השיער שלי עם שמן טימין שקניתי לפני שנתיים, במגיפת הכינים הקודמת בכיתה של אחותך- עד שהקרקפת והעיניים והכתפיים צורבות לי כ"כ שאני חושבת שאתעוור ורק אחרי אני מרשה לעצמי ללכת לישון.

בבוקר אני מרגישה בסדר גמור אבל כשמחשיך אתה עונה לא נכון להודעה שלי ואני נעשית עצובה ופתאום מרגישה שדברים רוחשים בשיער שלי ושהגב שלי מגרד ושכדאי שאשתמש בשמפו הכינים שאמא שלי שלפה מהארון תוך שהיא ממלמלת בארס כמה היא שונאת את האנשים המלוכלכים האלה שלא מתרחצים ולא איכפת להם שיש להם כינים ושהם מדביקים אנשים אחרים, וכמה שאני מנסה לשכנע אותה שאתה כן מתרחץ ושלא ידעת לא עוזר לי ואני אומרת שאין טעם להתווכח ויוצאת מהחדר.