הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

אני מדליקה סיגריה בגפרור כחול מהקזינו ברודוס. היינו שם בראש השנה לפני שנתיים.

הסיגריה מייבשת לי את הלשון והמרפסת הפתוחה גורמת לי לרעוד.

יעל רקחה לי משהו שעושה אותי מאוד עצבנית.

נהגתי היום אחרי כמעט שנתיים שלא, ואחי הנהג החדש נתן לי הוראות.

אני שומעת את דייויד גריי באוזניות מההארדיסק שלי ששבת כבר ב-2003.

הידיים שלי רועדות וקשה לי להקליד. אני יכולה לחשוב שזה הקור אבל אני הולכת למקום אחר והכל מתאים.

אני לא רוצה לכתוב אף אחד מהדברים הרגילים- כמו תיאורים נוגים של היום שעבר עלי- וכנראה שהטיפות האלו שלה עובדות.

אני לבד.