הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

אתמול עשיתי שטויות בדרך הישנה והטובה שלי- עם מפלס חרדה גואה והרבה בולשיט מבולבל שיוצא לי מהפה. ועבר עלי ערב לא נעים, עד כדי כך שזה די מצחיק אותי.

לפעמים אנשים שלא רוצים אותך, בעצם עושים לך טובה ענקית.

בעצם היקום עושה לך טובה ענקית, ולהם אין נגיעה בזה.

ובזאת נשר ממני משהו שהטריד אותי יותר משנתיים. 

הדבר היחיד שהבנתי שהיה שווה הבנה, היה זה שאני מרגישה לבד. חסר לי חום וחסר לי גוף שישן לידי.

אלוהים יודע מתי אוותר על החשדנות והציניות ואתן לגוף כזה להתקרב אלי. ועוד יותר, אדע להיות שם בלי לאבד את עצמי.

ואולי ג'ול צדקה כשכתבה לי באמצע הלילה- נראה לי שאת צריכה לעזוב את החרא הזה ולמצוא לך איזו כוסית.

אני לא בעד המילה כוסית וגם כך אני נמשכת לדברים מאוד ספציפיים באנשים - כמו אינטיליגנציה יוצאת דופן שמיושמת בדרכים שתמיד מפליאות מחדש, לקחת את עצמך בקלות, לנהל מערכת יחסית חיננית עם העולם שמורכבת מלקבל את הקושי באירוניה והרבה הומור עצמי ולדעת להתעורר ממנו, לדעת לצחוק חזק, לקבל את עצמך, לאהוב את עצמך אבל לא לתת לזה לעוור אותך או לדרוס כל אדם אחר או משמעות, בטחון עצמי במקומות הנכונים, קצת ביישנות או מבוכה לאזן את כל זה, כבוד בסיסי לאנשים ושום רצון לפגוע בהם. רגישות גבוהה וחוש ביקורת מפותח אבל לא מזלזל ולא מנמיך. יציבות ויכולת להכיל ולתת ולגדול, היכולת לגרום לאחר להרגיש הקלה אמיתית. כל זה מאחורי זוג עיניים ממזריות שיספיק להסתכל בהם כדי להבין שנינות אירונית וציניות מבורכת מהי, ארוז באריזה אטרקטיבית ומחוייכת.

אנשים שרואים את החיים האלה בתור מסע מטורף ומהנה הם אלו שאני רוצה להיות בחברתם.

ש' החבר שלי מגיל 15 התחבר פתאום למסנג'ר מקובה או איפה שהוא לא נמצא בו כבר אי אלו שנים. קצת לפני זה ראיתי תמונות מהתקופה האחרונה בה היה בארץ ונחרדתי וחשבתי לעצמי שאני נראית נורא, רזה להחריד עם תספורת קצרה ולא מוצלחת, המשקפיים בולטים על הפנים הכחושים שלי. ואמרתי לו תודה, על זה שהתעקש שאני נראית נפלא אז. הוא אמר שאני תמיד נראית נפלא וחימם לי את הלב לדעת שיש אנשים שאהבו אותך מספיק זמן כדי תמיד לחשוב את זה עליך, בלי קשר לשינויים האלה במציאות.

צהריים טובים, חברים.