הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

פעם חיינו ביחד.

היום אני מחבקת אותך, וכמה שאני מהדקת את הזרועות חזק סביבך, הגוף שלך כבר לא חלק ממני. אני מנסה, ושום דבר לא קורה.

אני פותחת את הארון למצוא את הבגדים שלי. כ"כ מוזר שאלו הבגדים שלי. אני כבר לא זוכרת את ההגיון לפיו חילקתי אותם בין המדפים ואיפה עלולה להיות החולצה השחורה שאני מחפשת עכשיו.

אני מדפדפת בתמונות הישנות, אלו שצולמו כשהכלב עוד היה גור קטן. הם משחקים על המיטה, הוא יושב בבוקסר, הלום שינה וסתור שיער ומביט בכלבלב שיוצא מהחדר.

הכל נראה לי כאילו שייך לחיים אחרים, כאלו שלא נוגעים לי ממש.