הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

אם תאמרו לי די פעמים שאני אדם מחורבן, בצורה אינטנסיבית וזועמת מספיק-

אולי אשתכנע סוף סוף ואזרוק את עצמי לעזאזל כבר.

אם תאיימו עלי עוד, תגרמו לי להרגיש אשמה על כל נשימה, על כל החלטה ועל כל הקושי שלי בלהיות אני, תכווצו אותי בפינה ולא תאפשרו לי מוצא מחשבתי-

אולי אהיה סוף סוף בובת הסמרטוטים שתמיד הייתם בטוחים שאני.

וכשאתרחק תנועו בין התעלמות לגעגועים ושום דבר לא ישנה יותר חוץ מאיזו נקמנות קטנה על כך שעזבתי אתכם, שוב. ולא תדעו להתמודד מעבר לזה.

אתם מנסים למשוך אותי למטה ביחד איתכם.