במסגרת בטלה בסימן סיום.
יש לי מבחן מחר.
אני לא מפוקסת.
המממ המממ המממ
היתה לי שיחה עם אבא שלי אתמול.
הוא טוען בתוקף שאני אנוכית. מצייר ציור של הכל יכול היה להיות כ"כ הרבה יותר טוב (לי) אם רק הייתי ככה וככה. אני לא מבינה את הככה וככה, ולא מבינה כ"כ מאיפה כל זה נפל עלי ולמה הם לא דיברו קודם.
טוב נו. אולי אני באמת לא רוצה לראות כלום. אני שולחת אותם לחיליק בשבוע הבא. נראה מה יהיה.
הם גם ככה חושבים שאני דפוקה, לא יזיק להם לשמוע את זה ממקור חיצוני ולהחליף איתו חוויות.
אני שותה שייק, ואוכלת עוגת שוקולד שמרים. אני חוששת שאני מתחילה להשמין. זה לא היה בתכנית שלי.
אני מרגישה לא בפוקוס יותר מתמיד.
אולי זה הלחץ של המבחן שמפעפע. יותר נכון העובדה שאני צריכה לעשות משהו שאני לא ממש רוצה. לא שיש לי בעיה עם לשבת ולקרוא, אבל שיהיה.
מה עוד.. מה עוד..
אני מדברת עם איזה מישהי לא מוכרת במסנג'ר. מאיפה הן נופלות עלי כל הסטודנטיות לאמנות? היא בטח לא תמצא חן בעיני.
אף אחת כמעט לא מוצאת חן בעיני.
וגברים... מה יהיה איתם?
מה יהיה איתי ועם ההפרעת אישיות שלי?
"רגש אחרון" התקשר אתמול בזמן שישנתי, אחרי שהשארתי הודעה הדואגת לשלומו. הוא אמר שהכל בסדר והחניק בין לבין : "חושב עליך הרבה.. (שיעול), כן הכל בסדר".
נו באמת.
מה אתה חושב עלי? מי מרשה לך? מה אתה ממיס לי את הלב עוד פעם?
תחשוב על החברה שלך. אני בן אדם שמקסימום איכפת לו ממך ותו לו. אוף. ארררר. כמובן שאת החזרה לשינה ליוו מחשבות זימה לא ראויות. לא לעניין בכלל. אני צריכה להפסיק לדרוש לשלומו.
מה העניין עם הגברים המתלבטים האלה?
אבא שלי שאל מאיפה אני מביאה את כל האנשים האלה שלוקחים כדורים.
האמת, מאז שהתחלתי לקחת צצו להם כפטריות אחרי הגשם רק אנשים שלוקחים כדורים. דסי אומרת שאני היחידה שאני מכירה, והיא מתייחסת אלי קצת בחשד. לא נורא.
טוב די.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
