הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

נתקעתי עם הסמינריון שלי. אתמול, ריטאלינית לחלוטין כתבתי במשך שלוש שעות, כתבתי וערכתי ואז גיליתי, בתום הפרץ, שזה לא ממש מקדם אותי לשום מקום. עברתי על הערות ישנות שכתבתי לעצמי כשרק התחלתי לקרוא את החומרים, והבנתי שסטיתי לחלוטין מהכוונה המקורית שלי, או מאיזושהי אמירה.

עשיתי טעות חמורה, ובתק' הארוכה של קריאת שאר החומרים, לא כתבתי הערות. נשארתי עם מאות עמודי אנגלית סבוכים וממורקרים חלקית, ועם מעט מהחומר שנשאר לי ממש במוח. האמירה המהפכנית שרציתי לומר התפוגגה, וכל מה שנשאר זה קצת אזכורים הסטוריים שלא מחדשים כלום. כדי לחזור למה שרציתי- אני צריכה לעבוד כמו משוגעת, וכשכל העבודה הזו היא מקסימום של 30 עמודים, אני בבעיה.

לסביות, אני כותבת על לסביות. על לסביות והחוק. על מיתוס הלסבית מחוץ לחוק. על מה אומר להיות לסבית, פילוסופית, לחיות חיים מחוץ לזירה הגברית, בעולם של שחקנים גבריים שמנסים להחיל עליך חוק גברי שמתאים, כמובן, לתפיסת עולם ארכאית של שחקנים גבריים. איך אפילו בעולם החד-מיני, גברים מפלים נשים והומוסקסואליים דוחקים לסביות מחוץ לתכנים שלהם, מחוץ לתאוריות המשפטיות והפילוסופיות שלהם, מחוץ לתנועות שלהם, ממש כמו שגברים הדירו תמיד נשים.

מה שנראה לי מהפכני מול מה שידעתי כשהתחלתי לכתוב, אחרי כ"כ הרבה התעסקות בנושא נראה לי כמו קלישאה דחוקה. במיוחד כשהבנתי כשמה שיש לי, לא מספיק לאמירה חזקה, אלא רק להארת עיניים היסטורית, וזה לא כל מה שתכננתי לעשות.

ננסה ונראה.

בכל מקרה נראה שאת הקורס לבחינות לשכה אני מפספסת, מה שאומר שאו שאתפשר על קורס טוב פחות, או שאלמד לבד. זה אפשרי, ואני לא מאוד מודאגת. פשוט חבל קצת, ואני מקווה שזה יספיק. נדמה לי שכן.