הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

מאפרה מלאה בדלים

קופסאות סיגריות מעוכות

בפח

הנה עוד אחת

אש.

רעבה

עוד מסמך ועוד מסמך

בליל מילים

מטלות

אני מגששת

מבעד לעייפות

את הסיבה שאני כאן

מנסה לנווט בין טיפות לא ברורות לי

לכתוב ולשאול

אור הפלורוסנט מצמית

גוונים

לכדי לבן אחד

בוהק

וזה כואב בעיניים

שהתרגלו לאפלולית יום יורד

לחדר חם וסגור,

למחשבות על מחשבות

על מחשבות.

הקלדה פרטית ציבורית פתאום

אני יודעת לעשות הכל כ"כ מהר

והעיכוב הזה

וסיגריות העיסוק והשעמום

מהולים בעייפות מבוהלת

ורעב

פתאום הגוף משונע

התודעה מכוונת

לא לרחף

לא לחשוב

לא לסבול

מכולת.