הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

להפתעתי הגמורה אני מוצאת שאני במצב רוח טוב, ואפילו עירנית.

כן, ישנתי 3 שעות בלילה בלבד, בקושי הצלחתי לקום, אני חושבת שאמא שלי ניסתה להעיר אותי איזה 7 פעמים, רק ברגע האחרון שכנעתי את עצמי שאני חייבת לקום- אם לא בשביל עצמי לפחות בשביל בימ"ש. אז קמתי, זרקתי על עצמי בגדים בתפזורת שניסיתי לשוות להם מראה ייצוגי משהו (אעפס... ), ציחצחתי שיניים, הברשתי מסקרה וירדתי לאוטו אחרי שאמא שלי כבר התקשרה מלמטה איזה פעמיים ויצאנו לנהיגת סלאלום מטורפת לכיוון בימ"ש כדי שהיא לא תאחר לדיון תוך שאני מחזיקה את עצמי חזק ומתפללת לא להקיא לה באוטו (כבר קרה).

אז היא הלכה לה לדיון, הסתננה למעלית לקומה החמישית שעוד אני נהדפת אחורה בקהל עו"ד אגרסיבי, אחרי המעלית השניה שהתמלאה וויתרתי ועליתי ברגל. פיק ברכיים ליטרלי. פאקינג חמש קומות. כנושאת כלים צייתנית החזקתי לה את התיק בזמן שהיא הלכה להשתין (השופטת איחרה בחצי שעה) ואח"כ לקחתי את התיקייה שלי ויצאתי לחפש את המקומות שבחלונות שלהם הייתי צריכה להגיש בקשות שונות ומשונות. אחרי איבוד אוריינטציה קל מצאתי את דרכי והחילותי לכתת רגליים מחדר לחדר, מחלון לחלון. אמא שלי יצאה מהדיון, סיימנו את הסבב וקינחנו בסנדוויץ' וקפה בקפיטריה כשמדי פעם אני מנפנפת למישהו שלמד איתי (התפזרנו לכל תפוצות ביהמ"ש ואנשים שלא היו אומרים אחד לשני שלום בלימודים עכשיו מחייכים אחד לשני כמו כשפוגשים עוד ישראלי באוסטרליה). אני חושבת שהאספרסו זה מה שהקפיץ אותי. אולי זה גם מסביר את הרעידות בידיים....

אגב, המלצת היום- see emily play- של פינק פלוייד. היה בבוקר ברדיו. תענוג, לא הכרתי את השיר הזה.

אני מנסה לשכנע את אמא שלי שמגיע לנו טיול לפריז בפסח. זה אומר שאני צריכה להיות און מיי בסט בהייביור עד אז, לא לפספס אף יום עבודה כדי שלאבא שלי לא יהיו תירוצים.

אני רוצה לנסוע עם אמא שלי בלבד, אנחנו מסתדרות נהדר בלעדיו.

אני אוהבת את פריז. יש שם כ"כ הרבה שלא ראיתי. אוחחח אני מקווה שזה יצא לפועל..

חוץ מזה.. לטווח היותר קצר, אני מקווה שד' יגיע בחמישי לפינוק לקראת סופ"ש (זה מצחיק אותי, פגישות חמישי כי זה היום היחיד שפנוי לנו איכשהו, עוד מצחיק שיש זוגות שלא מזדיינים פעם בשבוע, ובטח אולי נהנים פחות, אבל.. אני מקדימה את המאוחר).

אני מקווה שבסופ"ש אני אתאפס על עצמי ואסיים את העיתון הזה כבר, ושיצא מה שיצא, שיעוף לדפוס בשבוע הבא.

נרשמתי לשיעור איור. מתחילים. אני מקווה שהוא לא מתחילים מדי. לאור הציוד- עפרונות ופחם נראה שכן, אבל בקטנה. זה בטח יהיה נחמד (אלא אם כן הוא יכריח אותי שוב לאמוד פרופורציות של כיסא. אני שונאת את זה). מתחיל בשבוע הבא.

חברה טובה שלי מחפשת דירה, גם אני אוטוטו, אני מקווה שיצא שנעבור ביחד, היא נראית לי שותפה אידיאלית. גם חברה טובה (מהצבא, לא קשר הדוק אבל בטוח כזה), וגם אחלה בנאדם. לא מעבירה את זמנה בגראס, טוחנת ספרים ולימודים ועבודה ויש לה אחלה טעם (חוץ מחיבה ביזארית לקקטוסים, אבל אפשר לחיות עם זה) וחוץ מזה היא רוצה לגור איפה שאני רוצה, וזה יכול להיות מצויין. אם היא רק תחכה לי חודשיים... היא די לחוצה.

העתיד נראה וורוד (אולי כי לקחתי מינון מספיק של אנטי חרדות?..)

לעבודה!