כ"כ קשה לי עם מה שעובר עלי- החרדות וההשלכות שלהן על התפקוד היום-יומי שלי, על המצב האיום שבו אני מרגישה רוב הזמן כאילו אני חומקת מעצמי ולא יודעת איך להשיג אותי חזרה, הזכרון שלי בוגד בי בנסיון לשרת את תת המודע המבוהל שלי, הכישורים השכליים שלי לא עומדים לשירותי בשיא חדותם כשאני חרדה.
והכמיהה שלי לאיזה חומר שיעשה את זה בסדר, שיתקן הכל עבורי.
ואני חושבת שהוא מאמין שחשיש זה החומר הזה עבורו, ואולי הוא לא מודע לחסרונות, או חושב שזה מחיר קטן לשלם, אבל אני יודעת שזה סם בעייתי ומהתל, ושאתה יכול להיות משוכנע מאוד בדברים שאינם כך כלל וכלל. דבר לא ישכנע אותי שעדיף לכבות חלק נכבד מעצמך עבור חיים קלים יותר.
אבל כשאני נואשת, כשאני מייחלת לתרופת קסם שתפתור את הסחרחרת שלי בתוך עצמי- אני מבינה למה הוא לא הפסיק לעשן עבורי, ולמה הייתי צריכה להפנים את זה וללכת.
קשה להודות שיש דברים שהם כפי שהם, ושאין לי את הכלים לתקן אותם עבור האנשים שאני אוהבת. באמת האמנתי שאמצא פתרון, רק שלא הייתי מרוכזת, וחשבתי לכיוון הלא נכון, יותר מדי זמן, עד שנגמרו הזמן, והסבלנות, לנסיונות כושלים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
