הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

עוד יום שלהפתעתי, למרות הקושי להתעורר (כמעט שעה) קמתי התארגנתי ואני עירנית.

העברתי את הבוקר עם אבא שלי, בקפה עם כל מיני קולגות ואח"כ הלכנו לאכול. היה נחמד.

היתה לי פגישה קצת גרוטסקית אצל הפסיכיאטר אתמול. אני די מזועזעת ממנו, רגשית, ומה שבטוח זה שאני לא ממשיכה אצלו שום טיפול. דיברתי על זה עם אבא שלי. אני לא יודעת אם הפס' התכוון להביא אותי למסקנות שהגעתי אליהן, או לתחושות שהתיישבו בי אבל בכל מקרה אני מניחה שזה לחיוב.

-פיהוק- אולי שני אספרסו זה לא טוב- הם מבטלים אחד את השני?

אני בבידוד חברתי. הטלפונים שלי הפסיקו לצלצל טוטאלית. זה לא מפריע לי, זה חוסך זמן. יש מעט מאוד אנשים שהייתי רוצה לדבר איתם- האקס בעיקר. חוץ מזה אין לי כח לאף אחד.

אני מתעבת טלפון, באמת. הוא יכול להפוך למשהו טוב רק אם יש מהצד השני מישהו שאתה אוהב ממש. ז"א, הוא כלי עבודה, והוא כלי להעברת מסרים- זה ברור. אבל אני לא אוהבת לדבר בו בזמני החופשי. תמציתיות- אני מתקשרת לכן או לא וכד'.

אוי, אני עייפה. אני אשלים שינה היום בערב עד מחר בבוקר נראה לי.

מוזר שככל שאני עובדת יותר אני רגועה יותר.

טוב, יש דברים לעשות, לפני שאני ארדם מבלי משים על הצד הימני של המקלדת, מחבקת את המתקן סלוטייפ שלי.