הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

i know it is going to the right direction.

האם הכיוון הנכון הוא הכיוון שאני רוצה?

do i really wanna mess it up again?

אני וד' נפגשים כל סוף שבוע.

זה כיף אבל אני לא חושבת על זה אח"כ.

אין לי זמן למע' יחסים וגם לא מועמד פוטנציאלי ברקע (עדיין).

הכל פשוט וברור.

אין סתירות, אין חרדות, אין חורים שאפשר ליפול אליהם.

אני וד' נפגשים כל סוף שבוע. אנחנו מדברים, אנחנו מתגעגעים, אנחנו מתחבקים ורוצים. אנחנו ישנים ביחד ומצטערים בבוקר כשהוא צריך ללכת לחזרות. הוא מזמין אותי לכל מה שהוא מופיע בו.

הוא היחיד שסיפרתי לו על "רגש". הוא היחיד שסיפרתי לו על י' ועל הפיאסקו עם הפסיכיאטר.

היה לנו הסכם על מה בדיוק יש ביננו.

אני חושבת שהוא נהנה איתי.

אני חושבת שהוא אפילו נהנה מאוד.

גם לי כיף. כמו לגלות אתמול כשהלכנו לכבס ביחד וחיכינו לכביסה בפאב ליד שהשקע בכתף שלו בדיוק מתאים לי לראש כשאנחנו הולכים ביחד מחובקים.

כיף שכשאני נכנסת למיטה הוא ישר מחבק אותי, אפילו אם הוא כבר נרדם והתעורר בגללי, כיף להתעורר מעורבבים אחד בתוך השני.

כיף לוותר על השליטה ולתת לו לקחת את המושכות ולסמוך עליו.

ולדעת שהכל בסדר.

ולא לצפות לכלום ולהיות מופתעת מעד כמה הוא רוצה אותי. ושעדיין הוא לא בטוח שאני אגיד כן כשהוא רוצה להפגש. ואומר שזה נחמד מצידי כשאני מתקשרת להציע כשניצת בי געגוע. הוא מתקשר מראש, לפעמים יום-או יומיים ולא נוחת עלי כמו י' האידיוט, שיכור וחרמן או כמו ק' שעדיין חושב שהוא יכול להתקשר אלי בארבע בבוקר למרות שזה לא עבד לו מאז התיכון.

הוא מחונך ד'. הוא טוב ואולי כי הוא לא נתקל בשום דבר שהשחית אותו.

יש לו צדדים יותר מחוצפים ואני רואה את זה בעיניים שלו כשהוא ממש ממש רוצה או כשהוא מפתיע אותי במיטה במשהו שחשבתי שהוא הרבה יותר מדי תמים בשבילו.

הייתי עם מספיק אנשים, והתחושה הזאת של קבלה, ורצון ומשיכה, וכל החיוביות הזאת שהיתה לי מילה בשבילה אתמול בלילה אבל כבר מזמן שכחתי- פשוט חדשה לי.

אולי אף פעם לא ידעתי לקבל.

הניתוק הזה, בחלל. מותר לעשות הכל במסגרות הרצון והflow והרגש, ושום דבר לא ישליך על מחר בבוקר.

שום דבר לא יגרום לי לכאוב.

ואחרי ששכבנו רציתי להגיד שאני אוהבת אותו, ולא ידעתי אם אני באמת או שזה הרגע הזה, שבו אומרים את זה. פחדתי להבהיל אותו.

למרות שכבר אמרנו את זה אחד לשני. וסיכמנו שיש אהבה.

ואמרתי לו שבלי קשר לכלום אני אוהבת אותו על מי שהוא ואני תוהה אם המפגשים השבועיים האלו לא פוגמים בכל זה.

אבל זה נעים, ואני משתבללת באהבה שהוא מרעיף מעצם היותו מי שהוא, והוא לוקח מה שיש לי לתת ונפעם מהיכולת של מישהו לתת משהו שהוא נותן בעצמו וגם לי בעצם זה לא נראה יוצא דופן במיוחד לאהוב בכל דבר שאני עושה.

זה עושה לי טוב, אני יודעת שעכשיו אין זמן ליותר, אני יודעת שהדברים האלו הם עניין של זמן ולא משהו שצריך להתעסק בו עכשיו יותר מדי.

אני חושבת שמתוך שינה ניסיתי להרים את הפנים שלו, לשניה של חצי ערות וחצי עינים פקוחות בלי המשקפיים הן נראו לי כמו הדובי שאני ישנה איתו. הוא התעורר ומילמלתי משהו וחזרנו לישון.

עד כדי כך אני רגילה לישון לבד.

הסקס לא מדהים, לא משהו שהייתי ממשיכה אם הוא היה עומד בפני עצמו.

אבל הוא הולך ומשתפר ויש כ"כ הרבה מסביב שזה רק חלק קטן.

אנחנו מתפוגגים אחד לתוך השני וכ"כ שונים ממה שכל אחד מאיתנו היה רוצה כבן זוג ולכן אנחנו לא, ומרשים לעצמנו להתפוגג אחד לתוך השני. ולסמוך.