הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

משהו לאפס אותי.

אחרת אני בורחת. לא מתחברת לעצמי. סוחפת את כל הסביבה שלי לתרגילי הדרמה קווין שלי ואשרי מי שמכיר אותי מספיק כדי לגחך איתי ביחד על זה.

ד' התקשר אתמול לספר לי שהוא יוצא עם מישהי.

ידעתי.

ניהלנו שיחה ארוכה ארוכה וסיפרתי לו מה אני מרגישה.

הוא התנצל שלא סיפר, אמר שהוא לא רצה לפגוע ובכלל לא ידע מה קורה עם ההיא, אבל בסופו של דבר- תירוץ שעות השינה היה שקר. הוא יצא איתה אחרי זה.

אני לא אוהבת שמשקרים לי. אני לא אוהבת שמראש חושבים שאני לא אוכל להתמודד עם כנות. לא בסיטואציה כזאת כשכנות היתה הדבר שחיבר אותנו מלכתחילה.

כרגע זה כואב לי.

אני יודעת שזה יעבור, אני גם יודעת שזה לא ביג דיל.

כרגע זה צורם לי אבל זה רחוק, כאב זה משהו שכנראה חיסמתי את עצמי מפניו. כבר למדתי לזהות אותו מגיע ולכלכל את צעדיי בהתאם.

כמו שידעתי שאני לא ממשיכה להפגש איתו בכל מקרה.

אחרי השיחה הארוכה והכואבת, והבכי, והלשפוך את הכל, אני מרגישה שהוא רחוק ממני. לא קשור אלי. אם נפגעתי פעם אחת, ואין ספק, בתחילת השנה נפגעתי נורא מהעניין הזה, אני כבר לא נותנת לזה להכנס פנימה. זה מרחף מסביב, ומציק לי אבל זה ייעלם.

אני מרגישה סוג של שחרור. הוא שחרר אותי ממשהו שהיתה לי בעיה איתו מלכתחילה. אני לא מאמינה בנחמות שווא.

נהייתי הרבה יותר מחושבת, הרבה יותר זהירה ומפוכחת אחרי התקופה ההזויה של לפני כמה חודשים. אז זרקתי את הלב שלי לכל כיוון, רק כדי לחיות את הרגש, והוא חזר חבוט כל פעם מחדש.

אני לא מוטרדת מזה שאני לבד.

להיפך. אני מרגישה שהמכשול האחרון הוסר.

שאני באמת פנויה לעצמי.

אחרי השיחה התקשרתי לר', כדי קצת להתבכיין לו. הוא אמר לי שאני רקלס עם הלב שלי, ואני צריכה לדאוג לעצמי יותר. הוא אמר שאני צריכה חברים לידי, משהו שלא קשור למתח מיני או לאורגיות(?), אלא פשוט חברי. שאלתי אותו אם הוא מציע את חברותו הבלתי מתפשרת מתוך דאגה כנה לשלומי והוא אמר "לא". "ממש לא". "אני מציע את חברותו של מישהו אחר". זה קצת הצחיק אותי אז קראתי לו בן זונה. הבנאדם הזה, כ"כ דואלי ועדיין מצליח לשמור על פאסון של קו מחשבה- הוא אומר כל מה שהוא מרגיש ולא הולך על זה, מסיבות אלו או אחרות, בתירוצים מנומקים היטב.

אמרתי לו שהרבה דברים השתנו בחודשים האחרונים. לא הייתי עם אף אחד למעט ד' וגם זה בסידור מהוקצע (שהכשיל את עצמו כצפוי- יעל אמרה שזה היה כמו לראות מישהו הולך, שלפניו קליפת בננה שהוא לא רואה. אבל לא הייתי שלמה עם זה מהתחלה, אז.. ). אני לומדת לשמור על עצמי.

הוא אמר שהוא מאוד ישמח לראות אותי, אמרתי שגם אני.

אמרתי שאני מרגישה אשמה כלפי החברה שלו והוא אמר בתגובה שבגלל זה הוא לא חושב שזה רעיון טוב שנפגש. אמרתי לו שהוא מבלבל אותי.

דיברתי על זה שחשבתי להציע לו רק ידידות והוא אמר שהוא לא חושב שזה יעבוד. היינו נפגשים בתור ידידים ואז היינו מזדיינים. אמרתי שאני לא יודעת.

אמרתי שאני אוהבת אותו, הוא בנאדם נהדר (חוץ ממה שמפריע לי בו, כמובן, כמו העובדה המינורית שהוא בוגד בחברה שלו), שאיכפת לי ממנו באמת, בלי קשר לשום דבר רומנטי.

שאני לא יודעת אם אני יכולה או רוצה לשכב איתו בכלל, ושהרגשות שלי השתנו. הייתי אבודה כשהכרתי אותו, התאהבתי בו, רציתי אותו נורא וזה היה מספיק כדי להתעלם לטווחים קצרים מהעובדה שיש לו חברה. התשוקה שלי סחפה גם אותו, רגשית, והיו לנו כמה רגעים. אני כבר לא מרגישה ככה. ואם אני לא מרגישה שום דבר בי לא רוצה לשכב איתו (מלבד כמה הורמונים אבל אני לא מייחסת להם חשיבות כרגע כי הם באמת במיעוט והם ילכו אחרי הלב שלי בכל מקרה).

הוא אמר שהוא יראה אותי רק אם אני מבטיחה לו שזה לא פוגע בי בשום צורה.

לא יכולתי לענות על זה באמת.אמרתי שאולי נפגש בלי כוונה ברורה להזדיין ונראה איך זה הולך. הוא אמר שהוא רוצה משהו מסודר, הוא רוצה לדעת מה הסטאטוס שלנו.

"סטאטוס? מזדיינים או לא מזדיינים?"

"כן"

"זה לא סטאטוס"

"זה סוג של סטאטוס"

זה לא סטאטוס זה דבילי. אמרתי לו שאני בנאדם, והוא אמר שאני סוג של פנטזיה בשבילו. זה היה נחמד. אמנם בסיטואציות אחרות איתו הייתי מתעקשת להוכיח אותו על טעותו, אבל כרגע, כשאני לא קשורה לזה בשום אופן ואחרי השיחה עם ד', זה היה נחמד לשמוע.

הזמן עבר, לא נפגשנו כבר יותר מחודש, בקושי דיברנו, הקראש שלי נעלם והוא נשאר עם הפנטזיה שלו. לא מחוזקת בשום דבר, לא קשורה ליחסים שלו עם בת זוגתו. וזה מוזר.

הוא פאסיבי- הוא לא משתדל לשכנע, לפתות. הוא אמר שהוא לא רוצה את זה- לא רוצה לגשש, רוצה משהו פשוט. זה מגוחך לצפות ממני למשהו פשוט כשאני לא רוצה לתת אותו. אמרתי לו שאני לא בנויה להיות הפילגש והוא אמר שכנראה נצטרך לחכות עד שהדברים יהיו יותר ברורים, שכרגע הוא לא יכול להציע לי יותר מחצאי לילות. האמת שאני ממש לא מוטרדת.

אמרתי לו שאני לא מחכה שהוא יפרד ממנה. אני רוצה שיהיה לו טוב.

אני לא בנויה לסיבוכים האלה. אם הוא לא היה איתה סביר שהיה ביננו משהו, אמרתי שלא מטרידה אותי המחוייבות כמו הבגידה.

בסוף הוא אמר שנחליט לא להחליט ושנדבר אחרי שהוא יסיים איזה פרוייקט מטורף שמדיר שינה מעיניו- ביום שלישי. אמרתי טוב וניתקנו.

אני באמת רוצה לראות אותו, אני באמת באמת מחבבת אותו, והוא יקר לי, אבל באמת- אין שום תירוץ הגיוני לסקס ביננו.

פה נולד המושג החדש- "הידידות החמה". אני אוהבת הרבה אנשים. חלקם אני אוהבת מספיק כדי להעביר איתם לילה מחובק. למעט אולי אחד שמככב בחלומות שלי לאחרונה (סוק בוי- אבל איתו באמת אין לי רצון ללילה מחובק או לידידות אלא רק לסקס ממש ממש משובח כי המשיכה ביננו היא משהו בלתי מתפשר ומאחר שכל השאר דפוק אני לא רוצה שום דבר מעבר- יעל כמובן טוענת שזה לא לעניין, אני עוד לא יודעת מה אני אעשה עם זה, בינתיים אין לי אומץ אבל נראה לי ששנינו מגששים קצת לאחרונה), אין שום סיבה או רצון שלי לשכב עם אף אחד מהם.

ק' הבליח בטלפון אתמול. ק' הוא הפעם הראשונה שלי. עברו איזה 10 שנים מאז והוא הצליח לשמור איתי על קשר לכל אורך התקופה. גם בתקופות הכי נמוכות שלי כשבאמת לא ידעתי מה יש לו לחפש אצלי, או בתקופות הזוגיות הארוכות שלי- הוא היה, מנהל איתי שיחות נפש, ולפעמים מתאהב.

אני באמת אוהבת אותו.

אבל שוב, למרות שזה היה קצת מפתה להיענות להצעתו (יש לו איזה חיישן, תמיד הוא מתקשר כשאני נכנסת/יוצאת מקשרים), וויתרתי. לא היה לי כח לצאת מהבית והוא פחד להתעורר בצל אבא שלי (איזה אירוע טראומטי מגיל 14 בו הוא גורש בצעקות אחרי שאבא שלי תפס אותנו ביחד בחדר מדרגות), ודחינו את כל העניין.

התקשרתי לסוק-בוי עכשיו, תחת תירוץ הקיבלת את החומר ששלחתי לך למבחן וסיפרתי לו על החלומות ועל מחשבות הכפירה-זימה שמלווים אותם. הוא היה בשוק טוטאלי. אחרי זה גם סיפרתי לו שגילחתי את הראש, והוא בכלל נאלם, וביקש זמן לעכל את המידע וניתק. מוזר ביותר. ציפיתי ל"סבבה, מתי את באה", מה יש לגברים בימינו. עם ד' זה היה אותו סיפור: "מה? גם בחורות רוצות רק לזיין? כמו גברים? לא ידעתי". ג'יזס קרייסט. מה אתה בהלם, אידיוט. עכשיו אני מרגישה שהשיחה הזאת היתה באמת מטומטמת. אמרתי לו ששום דבר לא הלך ביננו גם ככה אז באמת שאין ציפיות, אני אפילו לא רוצה לישון איתו. הוא לא ידע באמת איך להגיב לזה. אני קצת נבוכה. אני שוקלת שיחת הרגעה. טוב עוד מעט, אחרי המקלחת כשאני ארגע מההלם שלו. סתם חלקתי מה שעבר לי בראש, נו באמת. אני אתקשר להרגיע עוד מעט.

השאלה- אני באמת רוצה אותו בחזרה בתוך החיים שלי? אני מוכנה לזה בעבור סקס ממש ממש ממש ממש טוב?  אני רוצה את הסקס. אני לא רוצה אותו.

מישהו פעם אמר לי שכשרוצים סקס עם האקס רוצים את האקס. אני כופרת בתיאוריה הזאת עד כמה שמדובר בסוק-בוי. היתה לנו מע' יחסים קצרה ואיומה.

והתנגחויות מקצועיות מפה עד הודעה חדשה אח"כ עד כדי שנאה יוקדת. זה כנראה באמת ההורמונים. אני פשוט ממש מרוצה מכל המשיכה שהיתה ביננו, יושבים אחד מול השני ומנסים ללא הואיל להתעסק  במשהו אחר ותמיד מתנפלים אחד על השני בסוף. כשהיינו ביחד, כשרבנו, כשנפרדנו, אחרי שנפרדנו.

טוב נו.

לא יודעת מה בדיוק עשיתי עכשיו או למה. אבל שיהיה.

אני צריכה להתקלח ולטוס לבימ"ש לפני הסגירה, ולמשרד וכאלה.

שיהיה לכם יום טוב, אם קראתם את כל זה אז בהחלט מגיע לכם.