הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

אני שומעת את cirrus minor של פינק פלויד שהורדתי במקרה והפעם האחרונה ששמעתי את השיר הזה היתה בגיל 17, מקסטה שלקחתי מידיד שלי ועד היום היא יושבת אצלי במגירה, הוזה מחום יום לפני הטיול השנתי לאילת על המיטה שלי שהפכתי לזוגית בתאורת אולטרה סגול. ציוצי הציפורים נראו לי מוחשיים וכל הקסטה ההזויה הזאת נראתה לי כמו בליל של צבעים ירוקים והזיתי את המוזיקה, מתעקשת לצאת לטיול למחרת. הטיול האחרון בתיכון.

לימים נרשמו שם כמה רגעי קסם עם יונתן האקסולוגי (זכויות שמורות לקס על הביטוי), על הר ליד המכתש האדום(?), משקיפים לירדן(?) מעבר לים והוא מבקש ממני איזה כדור כי הדבקתי אותו בשפעת שלי, בזמן שהוא השתדל לצעוד לידי ואני בכלל לא ידעתי שהוא מאוהב בי. אח"כ באוטובוס הוא ביקש ממני טישו ושכחתי.

איפה איפה איפה רגעי התום האלו?

למה עכשיו הוא בקיימברידג' לומד משפטים, נהיה אדם אחר אחרי חוויות צבא קבע חובליות ואני פה, מהרהרת בזה, והוא - במייל הרציני האחרון שהחלפתי איתו אומר שלא יכול להתחבר לזה. זה היה מזמן. לא יודעת כמה מזמן ולא יודעת איפה הוא נעלם עכשיו ולמה הוא לא טרח לשלוח מייל חודשים.

*מערבבת את הרביולי*

מפוקסל משהו אבל עדיין רביולי בטטה עם רוטב עגבניות וגבינ"צ (טופו!) וסלט ירוק מושקע למהדרין. אה, כן- ונקניקיית טופו, כמובן.

נו, לפחות אני משקיעה בעצמי.
לפחות אני משקיעה את הזמן הפנוי שלי באכילה אם לא למשל בללמוד.
אני לא רוצה ללמוד. עם זאת- לאכול אני כן רוצה. 
go figure.

הורדתי את התגובות המתלהמות כדי לברור אותן. זה יקח לפחות שלוש שעות.
אחרי זה (או לפני זה?) אני אולי אראה את הפרק החדש של גילמור, לשיפור מצב הרוח. אם כי מה שקורה שם לאחרונה כ"כ עגמומי שזה לא עוזר בשיט.

אני צריכה ללמוד, אני צריכה ללמוד..........
אני לא רוצה, אני עייפה. אני רוצה ללכת להסתובב בת"א ולראות סרט. אני רוצה להסתובב ולצלם.

לא דיברתי עם וירג'יניה כבר קרוב לחודש, אם לא יותר. היא השאירה לי הודעה לפני כמה ימים. אולי אני אתקשר אליה- אחרי המבחנים.

בסוף שבוע אני צריכה לעשות משהו.
לחגוג את המבחן האחרון (או את דעיכתה של הבורגנות).
ביום ראשון יש לי ראיון אצל הבימאי של הריאליטי שואו האירופאית. אני תוהה אם הקרחת שלי תרתיע אותו.

אהההההההההההההה......
לתגובות!