לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם



כינוי:  מִיקַה רוֹבּ

בת: 45





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2006    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2006

הבנה כואבת- טיוטא מעורפלת מה-11/6/06


 

10:21

שעה מוזרה בבוקר. אני הופכת את השעות שלי חזרה, ומרגישה כמעט כמו אדם אחר. יותר אני, ולא יודעת אם זה קשור לשעה בכלל. נדמה לי שגם.

 

הבנה כואבת.

ידעתי שיגיע היום שבו אבין שוב שאני מאוהבת בו עד כדי רצון להיות איתו, על אף המחיר, על אף שזה בלתי אפשרי, אולי, על אף התסכול והקושי. ידעתי שזה שם אם כי הייתי במקום אחר. קיבלתי בהבנה את העובדה שהפרידה השאירה אותי קפואה, אחרי הכאוס הרגשי האלים שהיה מערכת היחסים שלו בסופו של דבר. קיבלתי בהבנה את זה שהכל נעלם, ירד למצולות. שהתעורר לעיתים ובכאב חד ונעלם שוב. קיבלתי את העלמות התכנים האלו מחיי. וכשראיתי אותו זה היה קשה, ולפעמים מרוחק, ולפעמים לא הייתי שם, או לא ידעתי איך לפרש. בעיקר התמקדתי ברדידות רגשית מסויימת, בקלות. בתכנים מהירים, בתחליפים זולים, בתחושה עזה של חופש. ידעתי שזה יחזור יום אחד, הרי הידיעה עמדה מאחורי העיניים שלי כל הזמן, חיכתה מתוך התודעה המעומעמת, מתוך הרגשות הסקולים. משהו הרגיש כל הזמן לא כמו פרידה, אלא כמו מערכת יחסים שממשיכה להתקיים באיזשהו מישור. לא הצלחתי להבין שלא מדובר בחוסר הגבולות שלו, אלא באהבה הנמשכת שלנו.

הייתי צריכה את הזעזוע הזה כדי להבין כמה התרחקתי מעצמי, כמה אני אוהבת אותו, מעדיפה אותו, עורגת לנוכחותו בחיי, נושמת את האוויר שהוא נוכח בו, בשקיקה.

הוא כ"כ יפה שהנשימה שלי נעצרת כל פעם שאני רואה אותו ממש, כל פעם שאני רואה תמונה שלו. כשאני מתבוננת בו בתשומת לב ומתוך פתיחות, אני יודעת, שהוא מתאים לי רגשית- כמו כפפה. אני לא יכולה להסביר את זה. אולי העובדה שהוא מלווה כ"כ הרבה שנים מהחיים שלי, שכבר לפני 12 שנה רציתי אותו (ואתמול גיליתי שגם הוא), והתביישתי מאוד, והסכמתי עם מה שאמר בתיכון- עדיף להיות חברים טובים ולא לאבד קשר.

אני לא יודעת אם התחושות שלי צודקות, רק שהן כל מה שיש לי שמרגיש אמיתי, ממש אמיתי. מעבר לרגעי, מעבר לראציונאל, מעבר לשכלתנות ואינטלקט. מה עוזר לי אינטלקט כשאני לא זוכרת מי אני? ובחודשים האחרונים, היה נדמה לי שמצאתי מחדש, אבל אם שכחתי אותו נדמה לי שלא באמת נכחתי.

עשיתי דברים שאני לא יכולה להיות שלמה איתם. זו לא אני, אבל הייתי שם. וזה בוער.

 

 

 

צניעות

היהירות שלי היא כנראה אמצעי הגנה. לא מאוד מתוחכם אבל לא פשוט. נדחסים בה כ"כ הרבה תכנים שהם לא אני שאני בעיקר נשארת מאוד עצובה מול זה.

 

 

 

תראו איזה שיר נהדר, של אסף אסולין באהמ.נו.

 

 

נכתב על ידי מִיקַה רוֹבּ , 31/10/2006 16:34  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מיקה רוֹב ב-1/12/2006 15:48



20,179
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , נשיות , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למִיקַה רוֹבּ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מִיקַה רוֹבּ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)