הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

אמא שלי הכינה לי ארוחת בוקר, ותה.

חייבת להפסיק לעשן.

ב1.5 יבוא סיכום שנה. החיים שלי השתנו אז, התחיל נהדר אבל אח"כ, השנה הזאת, היתה מוזרה, לא נעימה וכואבת, למרות רגעי קסם לא מעטים והרבה אנשים שפגשתי (there were alot of ppl u had to meet, without ur cloths סליחה על הציטוט הלא מדוייק, אבל אח שלי חושב שאני sleeping around, שרמוטה הוא לא יגיד עלי, אחותו שתחייה, רק מחשב לי גברים שיצא לו לראות/לשמוע).

בשנה שעברה יום הסטודנט היה ב1.5 וגרר אחריו אירועים, השנה, הוא ב6.5 נדמה לי, מהראשון לחודש התנקות ויום הסטודנט יהיה חוויה נוסטלגית. לקחתי חצי יום חופש מהעבודה, להרגיש סטודנטית עוד קצת, לפני שנגמר.

ב-15.6 התחלתי לעשן שוב, אולי אז אני אפסיק.

הסיגריות עושות אותי מטומטמת, ואל תבקשו ממני להסביר אבל באמת שיש לי הסברים פיזיולוגים מפה ועד הודעה חדשה בעניין הזה שהתחלתי לפתח באדיקות כבר בתיכון. (10 שנים של עישון עם הפסקות לא הולכות ברגל, גם אני בעקבות, כבר לא יכולה ללכת הרבה ברגל, מיכל- תזכי לחיים ארוכים עם הספידיות שלך, בקושי יכולתי לנשום).

נחמד בוקר שמתחיל בארוחת בוקר ולא בתיזוזים, חבל רק שהתיזוזים התחילו עם הביס האחרון.

אני לא מסתדרת עם אח שלי לאחרונה, הגעגועים העזים מאז שהוא התגייס הפכו לאנטיגוניזם, אני לא יודעת מה קורה שם. אנחנו לא מתקשרים ולרוב יורדים אחד על השני בהזדמנויות מעטות שיש לנו להיות מחוץ לבית.

טוב, אמא אמרה בבקשה, אז אני צריכה להתארגן.

יום טוב...