הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

הסופ"ש הזה הולך להיות חולה.

אני מפסיקה לעשן.

אני ואבא קבענו תאריך סופי ואחרון - 15.6 במטרה להפסיק עוד לפני.

כולי תקווה שהקופסא שנגמרה לי אתמול תהייה האחרונה. אתמול בלילה, ללא סיגריות, לא רציתי לקנות. שנוררתי, אבל היה מצב חירום מחייב.

גם עכשיו אני מעשנת לאכזבתי, את הפרלמנט Xטרה לייט של אבא, אבל רק אחת, ונקווה שנעבור את היום בלי.

הוי הוי אני לא מרגישה טוב.

אני מניחה שלא יזיק לי סופ"ש של מנוחה במיטה.

אני מרגישה כמו בובת קש. אין לי כח להזיז את עצמי.

וכמובן, אני נחה ממש רק כשאני נהיית חולה, דיכאונית או אחראית לפתע פתאום. בימים האחרונים לא הייתי אחראית ממש, אבל אתמול באמת שניסיתי.

אני חושבת שאגדל את השיער שלי, נמאס לי מהקרחת. מתגעגעת לשיער. אני רוצה שהוא יהיה ארוך עכשיו, ממש ארוך, עד אמצע הגב, לא עוד 3 שנים, עכשיו. לא היה לי שיער ארוך ממש משנה א'.

לחיי הקיץ בניו-יורק, צ'ירס!