הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

היא שואלת מה נעשה בסילבסטר, ואם יש בעצם טעם לחגוג. אני אומרת שכן- נגמרת שנה ומתחילה חדשה, ואם כבר לעשות משהו שיהיה סמלי- על כל הדברים שעברנו השנה ואנחנו רוצות להניח מאחורינו וכל הדברים שאנחנו רוצות לעצמנו בשנה הבאה. היא מתלבטת קצת ואומרת שהצד הקרימינלי שלה מנצח- וכל מה שהיא חושבת עליו זה לבילוי הזה כלול אובדן עצמי מסוג שהוא. אח"כ היא מכריזה שלא עוד שכחה עצמית אבל בכ"ז מודה שהכי מתחשק לה לצאת למועדון, להשתכר לחלוטין ולרקוד, שלא עשתה זאת כבר הרבה מאוד זמן. אני אומרת שאלכוהול לא עושה לי טוב לאחרונה, ובטח לא הרבה ממנו, שזה לא מפתה אותי והיא יודעת. אולי ניסע לאנשהו, היא מציעה, לא over night, משהו לכמה שעות. אולי נביא שמפניה, היא אומרת, ואני שואלת אם היא רוצה לחגוג או להשתכר.

דריה כתבה על כמה השתנה בשנה שלה, ואני חייבת לומר שגם בשלי.

בחנוכה שעבר נקרעתי בין אהבה בטוחה ותשוקה, וקניתי עוד ועוד סופגניות ברולדין בדרך חזרה מהסינמטק כדי לשמח אותו, בנסיון מר לכפר על האשמה. בתחילת ינואר הקודם חגגתי לו יום-הולדת במסיבת הפתעה גדולה ומאומצת, השקעתי את מיטב כספי שהתדלל במתנות- בנסיון נואש לאחות את הקשר הזה, שגווע עוד באותו החודש.

היום האפור ההוא של חיפושי דירות בר"ג, שבסופו הודעתי לו שאני לא חוזרת. השתיקה המופתעת בקולו על אף הידיעה.

הלילה הראשון בבית ההורים, הציפייה ההלומה לשברון הלב שלא הגיע, הרומאנים שזרקתי את עצמי אליהם עד שהבנתי שאני מחפשת תחליף ובעצם רוצה אותו, בכל ההודעות הליליות שנשאו מילות אהבה. עד מאי עוד ישנתי בחולצה המרופטת הדקיקה שלו. ואז הפיצוץ הגדול- הסופי, ושברון הלב שהגיע, והתחושה כי אני מאבדת לתמיד את האדם שהיה חלק מחיי מגיל 15 היתה מפחידה יותר משיכולתי לדמיין. ההלקאות העצמיות הנוראיות, הדיכאון שמצאתי את עצמי על שפתו, ואף שניסיתי לעצור את עצמי מליפול, ואסרתי על עצמי לשקוע במרירות הזו יותר, לא היה לראציונאל כוח מול הנפש שחלשה כבר ונפלתי.

כל הבלבול והחרדות, המרד הנפשי, הלילות ההזויים בבית זר עם כלבה אנושית אחת, ובדידות. השינה במיטתו הזרה של מכר בעודו מטייל ברחובות רומא, בלי לדעת שעלי הוא חולם בהקיץ בתוך כל הרומנטיקה ההיסטורית ההיא.

סוף ה'חופשה' בחזרתו, שיחות הנפש הגלויות, הוידויים הקשים שלו שעניתי להם משלי בכדי שיבין שאינו לבד בהר התודעה הזאת, חבלי הנפש שהחלו לכרוך אותנו יחד, עד לפרוץ התאהבות מדהימה בכוחה ובתחושה שהנה- הנה האחד.

השינויים שקרו בי מאז, כה רבים מהם בזכותו. הבגרות שהזדחלה אלי מתחת לעור, וגיליתי, יום אחד בהביטי במראה בשש בבוקר.

הימים מאז, כל התובנות. ההבנה המחודשת שהוא האדם שאיתו אני רוצה לבלות את חיי, לעבור את המסע, לצמוח, להקים בית, להכות שורש, לגדל ילדים.

כך שזה לא משנה מה אעשה בערב השנה החדשה, אני שמחה עליה, על נק' ההתחלה המרגיעה, המבטיחה טובות.

שנה טובה לכולכם, וחלומות.