הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

אז מה היה לנו?

ליל סילבסטר קר ברחובות ת"א, ורועש ומחניק במועדונים הדחוסים על לילנבלום. שלושה בקבוקי שמפניה נפתחו, הרבה שירים מחורבנים התנגנו, רקדנית אחת בבגד גוף חושפני וכובע פרווה רוסי חייכה אלי חיוך גדול ואמרה לי שאני יפה, ונישקה אותי על הלחי כשהסתיימה המשמרת שלה. הוא ששתה קצת יותר מדי, התפכחות מיידית לקניית מים וליווי לשירותים והחוצה, איפה שיש אוויר, ולבר לבקש עוד ועוד מפיות- ואח"כ הכל היה בסדר וישבנו לאכול בבר סנדוויצ'ים שהוא אוהב וכולם סביבנו היו שיכורים וחוגגים בארבע וחצי בבוקר, ואני והיא ישבנו בתוך הרעש וקראנו את עיתון הבוקר למחרת, עם סיקור על ליל הסילבסטר שעוד לא נגמר.

לא נהניתי במיוחד, לא. אני לא נהנית משמפניה ולא מאלכוהול באופן כללי חוץ מבירה מחבית, קרה מספיק ברגעים מדוייקים.

אפשר לומר שכמעט ולא נהניתי בכלל, או שאפילו לא הייתי שם, אבל האלכוהול לא נתן לי ללכת למקומות רחוקים מדי, ועמדתי וישבתי ושתיתי ורקדתי וצחקתי- אבל הסתכלתי מסביב ושאלתי את עצמי אם כל זה אמיתי. אם האנשים האלה באמת נהנים מהסיטואציה הזאת, שנראתה לי כ"כ הזויה ורחוקה ממני, כאילו אני שייכת לזן אחר של אנשים. והחבר הזה שלו- שהיה שיכור מכדי לנסח את משפטיו המבולבלים ממילא באיזשהו הגיון מבני, שניסה להסביר לי רצף של עובדות עם קשר תלוש, והיד שהוא הניח על מורד גבה בכזאת עדינות והילדים שניסו להתחיל איתה ובאו לשאול אותי אם הם ביחד. וכשהגענו לבסוף, כבדים ומשועשעים משהו, במונית אל הבית שלי, וליווינו את החברה שלי והחבר שלו לאוטו, החבר אמר לי שכולנו צריכים לגור יחד - כמו במלרוז פלייס, ולרגע היה איזה קסם בהנאה הזאת שלו מהחברותא, והיה נחמד להרגיש חלק ממשהו מחוייך, מבושם, מפוהק ומתמתח, שמרגיש נוח בעור של עצמו. לא כמו הפעמים שהייתי נמצאת בחברת אנשים ומרגישה לא נוח בתוך עצמי, לא שייכת ובטוחה שכולם רואים את זה וחושבים את זה ויודעים את זה. הפעם ההתהוות הזאת היתה סביב הזוגיות שלנו שחיברה את הכל, והרגשתי את המקום שלי בטוח וחמים בתוכה.

- המשך יבוא -