הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

אולי הגיע הזמן לתלום קצת מודעות על הקלדה/עריכה/עיצוב/תמלול וכד' ברחבי השכונה.

פספוס בסדר זמנים: הייתי אמורה לבלות את הצהריים שלי בטלפונים לדירות וקביעת פגישות, במקום זה ישנתי. מה שגרם לי גם לא להצליח לשנע את עצמי לשיעור ציור שלי בזמן, שוב, אחרי שהמורה התקשר לשאול אם הכל בסדר והציע לי גם את השיעורים בימי שני כי כבר שילמתי וממש רציתי ללכת (דוגמן עירום זכר, לשם שינוי) ומחר- דהיינו שני- יש לי משמרת. לפחות אני עובדת לבד ואולי היא תהיה רווחית.

לי ולבחור יש בעיות סינכרון, אני באה שפוכה בחמש מהעבודה והוא מחזיק אותי ערה עד 9 בבוקר ואני ישנה עד 17. לא טוב. אבל לא נורא. נעבוד על זה.

הגיע הזמן לכמה מיילים, לעבודות שראיתי בעיתון+ מיל למרצה שלי עם ההצעת מחקר כדי שאני אספיק לכתוב את הדבר הזה תוך שבוע.

השותפה הוירטואלית שלי, שאני נוטה יותר ויותר לחבב, ביקשה לדחות את המעבר מסיבות תקציב. פחות לחץ, אני מניחה.מקווה שיסתדר לה, היה לי ממש עצוב לשמוע מה קורה איתה.

עבירות נגד המוסר: קציצה, 1/3 המבורגר, סנדוויץ' טונה עכשיו.

מיכל- אני לפחות לא קונה נעליים מעור... זמש- (אגב זמש זה עור הפוך של חיה)- מצטערת לאכזב.

עמוס- הציעו לי ללכת למיט בר לסטייק המיוחל- נוסטלגי משהו הא?.. :)

טוב, אז לשיעור ציור לא הלכתי, נשאר לעבוד קצת באינטרנט, ואז לנסוע להורים להכין איזה משהו לאח שלי.

לקום מחר מוקדם לאוניברסיטה לקחת אישור התמחות (אם פתוח בכלל) כדי לא ליפול למזימה האיומה של טומי לפיד והלשכה להאריך את ההתמחות לשנה וחצי, לראות מה יקרה.

חוץ מזה, דווקא טוב לי.

אני מחבבת אנשים מסויימים יותר ויותר, סיננתי אנשים שהכזיבו ממש החוצה, והאנרגיות הולכות למקום יותר נכון.

זה נעים לי, מאוד.