הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

כל שאר השבוע אני כן.

עד שישי.

אתמול היה לחץ פתאום, לאיזה שעתיים. התחלתי להתבלבל בהזמנות. לא נורא. עשיתי 200 בטיפים, שזה סביר ליום שני בלילה, בפאב קצת שכוח אל.

אז לילה שקט. ארוחת שבועות אצל אבא שלו עם נספחים, בלינצ'ס פטריות, כרובית מוקרמת ועוגת גבינה. זה מה שהיה לי טעים.

אני רגועה.

הבחור קצת מוטרד.

יותר מדי בלאגן הוא אומר, ליומיים.

ואני צריכה לחשוב עם עצמי. לחיות ולחשוב.

דירה משלי לא תזיק.

ומה יהיה כשתהייה לי דירה משלי?

אולי אני לא רוצה אותו מספיק?

אולי זה סתם נוח, ככה?

ספקות וספקות.

רגילה כבר מדי להיות לבד.

האינטימיות מפחידה אותי.

אהבה מפחידה אותי גם.