הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

אני בבית שיש בו הכל חוץ מניירות.

במקום לקנות מחברת שקעתי בבלבול,

במקום להיות אני נתתי לנו לנזול לתוך ביצה לא נעימה של משהו אחר.

אני לא אני והוא לא הוא ונגמר לי מה לראות בטלוויזיה.

ההורים שלי עברו לגור 5 דקות מפה, זה מנחם.

אולי כשאלך לקנות סיגריות אלך לשם, כדי להיות שם כשיתעוררו. אולי אקנה להם קרואסונים, וקפה.

הבית כולו בארגזים, החתולים שלי מבוהלים, ויש לי תחושה שיהיה לי מנחם לישון שם, אבל קשה לי לעזוב פה,

אולי נקשרתי ואני מפחדת לעזוב, אולי אני מפחדת שזה הסוף,

שאם אקום ואעזוב

הוא לעולם לא יחזור להיות מי שהכרתי מאז התיכון

שאיבדתי אותו לתמיד.

שאם אלך אשכח ולא אנסה שוב,

האכזבה הזאת, אלוהים

אני לא יכולה לסבול את זה.