הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

משהו מוזר בזה שהילדים שלנו יראו את הדברים שליוו את הילדות שלנו כהיסטוריה רחוקה, את מה שליווה אותנו ונראה ברור מאליו כמשהו שיאוזכר פה ושם, המציאות השונה איכשהו שהם יגדלו בה.

איך הילדות שלהם תראה להם אח"כ? איך ת"א? בטח לא צהובה ושקטה כמו שאני זוכרת אותה.

חזרתי לכתוב.

קניתי מחברת בשוק.

הולכים לשרק, כ"כ הרבה אוכל היה בקידוש שאני לא יודעת עד כמה זה בר ביצוע.

אה, והסקס מצויין.