אני נגד קריירה. אני נגד התמקדות במשהו אחד, יש כל כך הרבה דברים לעשות וללמוד שזה מכלה את עצמו. עיסוק אחד זאת צרות אופקים ובטח אם רק בגלל הכסף. לא מקבלת את עניין השמונה עד חמש ואז קצת זמן פרטי.
הספירה הציבורית לא צריכה להיות מנותקת ואני אומרת שהחיים שלי יהיו מה שאני ארוויח ממנו את לחמי, הצנוע.
בזמן רעידת האדמה ישבתי על אדן החלון בקומה השלישית מחוץ למשרד, עישנתי סיגריה ושתיתי קפה ובעיקר לא היה לי כח. לא הרגשתי שום דבר זז. מה זה אומר עלי?
נעמה התקשרה כבר פעמיים. אין לי מה להגיד לה והיא שומעת.
מה עושים עם אהבה מקולקלת? עם נשים זה יותר מסובך.
וגברים זה המון טראומות, אני קופצת כי הוא נפרד משתי חברות כי חנקו אותו, ולא לוקח ברצינות את הבהלה שלי. רק לפני יומיים (על אדן החלון מחוץ למשרד)היללתי את הקשר האיטי הזה, את הברור מאליו הרגוע, והנה קפצתי.
אני חושבת שזמן לישון,
העבודה גומרת אותי, אבל היה יום יצירתי (וארוך).
לילה טוב