הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

אז לקחת את זה יום אחרי יום, ולדעת שזה לא נורא אחרי הכל, ואם לא הפתרון הזה יהיה אחר, והשיקולים מתווים את עצמם, אני לא מתערבת להם בכוח, הם יודעים מה הם רוצים.

ובינתיים טוב לי, עם אהובי העטוף בסדין בתנוחת עובר מגודלת, עם החורף המתקרב שמבטיח לי קצב דברים איטי יותר, הולם אותי בהרבה, עם האפרוריות הזאת שמרשה את ההשתהות להביט בדברים.

הקיץ עבר כ"כ מהר- זאת עונה סואנת ואלימה.

אהובי אומר שאנחנו כבר עונה ביחד, עוד מעט הוא יוציא שוב את הפוך. זה קצת מפחיד, הוא אמר.

אני מתרגשת, לקראת החורף שיבוא עלינו, והחום שנמצא.