הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

הוא הבין מהמבט שלי שמשהו קרה בשניה שפתח את הדלת ומפה לשם הבכי השתחרר וסיפרתי על תחושת הבגידה כי לכמה זמן באותו הערב רציתי להיות לבד.

לבד כי זה יותר קל (האמנם?), לבד כי אפשר לנהל מע' יחסים קלילות וסבוכות למכביר ואתה אדון לעצמך, וכי הורידים מפעפעים מכל הריגושים האלה.

אבל אתה לבד.

בשנתיים שהייתי לבד סבלתי. לפחות חלק מהזמן. נגיד ששנה היתה שלי לחלוטין כי בראשונה עוד קיוויתי לתחיית המתים עם האקס, אך בשניה התנסיתי ופגשתי ועשיתי והוסערתי. ונהניתי- כן, אבל כל פעם שמישהו ממש מצא חן בעיני קיוויתי שהוא ישאר. שום דבר לא נמשך באינטנסיביות אלא כמו מסטיק שחוזר ומאבד את הטעם, שנמתח אחריך כשאתה לא מצפה לו, שאתה מותח בעצמך כשנהיה לך לבד. הייתי עסוקה והייתי עצובה ורציתי אהבה.

בכיתי לו אתמול שאני לא יודעת לאהוב.

זה בסיסי לאהוב לא שוכחים את זה.

אבל הפחד.

אני יכולה לאהוב רחוק, ולהישבר לאותו מרחק בסופו של דבר. והוא אמר

את לא צריכה למות אם אני אעזוב אותך.

אבל זה מוות לא קטן אחרי שקופצים לתהום.

וכל הבוקר ערכתי ספקולציות על האהבה הקודמת שלי, ועל האהבה, ועל הריבים והכעסים והפגמים. ואני יודעת שכל כך הרבה שונה עכשיו. אני שונה. והוא- הוא כ"כ שונה ממנו, כ"כ יותר נכון לי (עדיין, זה כואב לומר). הוא פתוח ואין לו גבולות והוא אוהב אותי כ"כ הרבה שזה צועק ויזואלית ואמר שחושב עלי כל דקה ביום.

כל מה שהיה מקולקל לא יכול להשבר עכשיו.

אבל אהבה זה עניין עדין. כ"כ עדין.

אבל לא כ"כ מסובך בעצם

נקודה של פרספקטיבה

צריך לחבק ולצנוח

אהבתי הרבה אנשים.

איך אפשר לשמר אותם בחיי מעבר לזיכרון שאני יכולה להשתעשע איתו לפה ולשם, איך אפשר לראות אותם במציאות ולא לקרוס?

נעמה כתבה שיש לה בית בכפר, ושהיא מתגעגעת. יונתן כתב שהוא חולם ומתגעגע.

ורק עודד כתב שהוא וחברה שלו עברו לגור ביחד ובסוגריים הוסיף (את כמובן מאוד שמחה בשבילי). והייתי שמחה.

ואני רוצה להיות בטוחה כ"כ באהבה שלי שדבר לא יוכל לערער אותה, שדבר לא יהווה נתיב בריחה מהדבר שאני לא רוצה לברוח ממנו אלא לאחוז בו בכל הכח, ואולי, שוב אני תוהה אם אני טועה.

אולי אם זה היה נכון זה לא היה כ"כ קשה.

למרות שזה הדבר היחיד שיש, למרות שכל השאר הכזיבו והלב שלי שתת אותם וממשיך לדמם כשאני חושבת עליהם באמת, ונאלם כשהם לידי כדי לא ללכלך אותם בדם, כי עדיף להתעלם ולהמנע מקשר עין.

אולי אם זה היה נכון זה לא היה כ"כ קשה. אולי הייתי יכולה לאהוב בקלות. בלי להזדקק להתפשט בכח מראציונאליזציה וציניות ונסיון חיים.

אני תמיד נלחמת בי, ואני לא יודעת מה לעשות.