הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

עשיתי

כל מה שהרגיש לי

מובן מאליו

עד שהתגלגלתי בתוך חוט המחשבה שלי

והלכתי לאיבוד.

רפוסת איברים על הכורסא

את ריפרפת החוצה

לפעמים קשה לך לאהוב בסוף

כמו בהתחלה

ואני התעוררתי עם כאב ראש נורא.

היה שובה לב, נכון שהיה?

היינו יפות

ראיתי איך

נעצו בנו עיניים

גברים

ואשה אחת שהגבר שלה נעץ מבטים גסים

והיו רוכבי האופנועים

והזקן בבית קפה

וההוא עם הבלונדינית

והמלצר שגמגם נוכחינו

הרי לא כל יום אנחנו יוצאות לכבוש את המרחב שבחוץ

את עם שרשרת הפנינים

והפסים הדקיקים במכנס

בצבע הסוודר

לא אמרתי אבל התפעלתי

לפעמים את באמת מחזה מקסים

אני, את יודעת

הבטחון העצמי שלי בקאנטים

אני לא בטוחה מה לבשתי אני

מלבד שרשרת הגיגים

וווקאליות מסתעפת

אני רחוקה ממה שהייתי

אבל עוד אגיע לשם