זה נעים ש
המקרר מלא באוכל
רק ש
אני לא יודעת במה לבחור.
אז אני עומדת עם
הדלת פתוחה
ומסתכלת
ושוקלת
ובסוף לוגמת קולה
וסוגרת את המקרר.
יש ימים שיוצא ש
באמת יש לי מה לעשות
מטרה מוגדרת מראש
עוד מהלילה לפני
יש ימים ש
יש אפילו כמה דברים
שמחברים אותי
למרחב
המציאות-קרקע-זמן
וקובעים קווי אורך
כמו
ב-31.10.04, 17:00
באולם כס המשפט
ערב עיון על כך וכך
וב-16:21 אני חושבת
שבעצם
זה לא כ"כ מעניין
ואני מפחדת
עדיין
לחזור לאוניברסיטה
וכשחושבים על זה
אני לא ממש רוצה לפגוש את כל האנשים האלה
רק כדי להרגיש קצת כמו פעם
כי פעם זה לא עכשיו.
ויש לי ערימות של עבודה להספיק עד חצות
כי התעלמתי כל החודש
ובעצם
בקושי קמתי
וכל מה שאני רוצה
זה
לחזור להתכרבל
עד ש
אגמור לישון.
מישהי ישנה למדי
מספרת לי
על מישהי שאהבתי
שעזבה את העיר שלי
וחזרה למושב
והלב שלי קצת נצבט
ואני רוצה להתקשר
ויודעת שאין טעם.
ופתאום אני חושבת
ששתי הנשים שרציתי
גרות במושב פתאום
ואני מרימה גבה
ויודעת שאני צריכה
לסובב את הגב
או
לכאוב
ולכתוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
