הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

 הדרך למשקפיים החדשים שלי רצופה בתלאות. 41 דקות נדרשו לי לבחירת המסגרת, בחנות דרום תל-אביבית קטנה (משמע- הזמן שלקח לי למדוד את כל המסגרות האופציונאליות בחנות + פרק זמן סביר להתלבטות קלה + בחירת אותה מסגרת בלי לשים לב מן המגירה, שהבהירה לי שזו הבחירה הנכונה- כמו תמיד כשאני בוחרת את אותו דבר פעמיים).

עדכון: למשקפיים שלום.  שלוש הגעות לחנות כדי לגלות עדשות מנופצות ומסגרות מעוקמות, החלפת צבע מסגרת ודיל לא רע בכלל בסופו של דבר הפרידו אותי מ-1,400 ש"ח ב-10 תשלומי קרדיט שווים, אך זכיתי בעדשות פלסטיק כפיצוי (מחיר לעדשה כזו במספר ראיית החפרפרת שלי: 1000-1500 ש"ח לעדשה), והיפ היפ הוריי- סר ממני הפחד פן יתנפצו העדשות וייבצעו את אישוניי, כשכלב אירעי יתנגש בי (קורה לעיתים תכופות), בן זוגי יתקע בפרצופי מרפק (קורה לעיתים תכופות מאוד), אתקע במשקוף/ עמוד (הממ). בנוסף- סר הפחד מפני התרסקות המשקפיים על הרצפה (רשומים כ-15 מקרים של החלפת עדשות בגין שבירה בחנויות המשקפיים הקרובות לביתי, מה שללא ספק היה צריך לזכות אותי בכרטיסית עדשות למתמידים, אך לא. עולם האופטיקה קשוח מאין כמוהו).

המשקפיים יפות מאוד, תודה, ובעל החנות ישמח אם לא יראה אותי יותר לעולם.

ראייה צלולה לכולם.

נ.ב. מאוחר על מבחן המעשה:

לפני כשבוע נתקלתי בחוזקה בתא טלפון ציבורי, עת הבטתי לאחור בעודי צועדת הישר ומהר לתוך הפלסטיק. למעט פנס באיזור הגבה הימנית, כאבים עזים וסימנים כחולים על הבטן (?!), למשקפיים שלום!

אני רוצה להתחיל מחדש על דף נקי.

העבר שלי מזכיר לי דברים שאני מעדיפה לשכוח.

הערפל מוציא אותי מדעתי, אני מרגישה כאילו עדשות המשקפיים שלי מלוכלכות, או משהו לא בסדר עם העיניים שלי.

משרה עלי מועקה קשה ואני מחכה שיעלם כבר, עם זאת אחוזי הלחות רק עולים.

היום בדקתי את חשבון הבנק שלי ומה שחשדתי בו התחוור - החשבון כמעט ומרוקן מחסכונות ששת חודשי העבודה מסביב לשעון שפתחו את השנה הזאת. התכוונתי לרכוש בכסף הזה כמה דברים- מצלמה וסורק למשל. יצא שנשארתי עם 4,000 שקל, טוסטר ושואב אבק.

זה הלחיץ אותי, חישבתי חישובים בפנקס שלי, בעיפרון מחודד, ספרות על ספרות קטנטנות. כמה אנחנו משלמים וכמה הדירה עולה לנו וכמה אוכל והכלב וכמה הוא מוציא כל יום באוניברסיטה שזה בכלל לא נוגע אלי רק שאם כבר התחלתי לחשב אז המשכתי.

אני חוזרת לעבוד, בינתיים מעט, כשאסיים את הסמינריונים אעבוד יותר ואולי אגיע למשכורת מינימום, אנסה לחפש משהו בנוסף. המצלמה תחכה, או אולי אקנה בינתיים משהו זול ואח"כ אשדרג. בינתיים אקנה סורק איכותי יותר משהתכוונתי ואעבוד איתו.

העוזרת תצטרך להתאכזב, כשאבשר לה שאני לא יכולה לעמוד כלכלית בשעות האינספור שהצעתי לה בשבוע.

חצי שנה ולא עברה בי דאגה אחת לגבי ממון. ביזבזתי כספים ואכלתי בחוץ והזמנתי אותו וקניתי לו כל מה שרק רצה.

אני אצטרך להצטמצם ואני לא חושבת שזה רע, רק מצריך הערכות מחדש.

אני צריכה לקום עוד 4 שעות אבל לא מצליחה להרדם.

גיליתי שבאוניברסיטה חייבים לי 5,304 ש"ח משכר לימוד.

צפוי להגיע לחשבוני מתישהו (אני מקווה...). יש לי חשד שזה יהיה בחודש הבא (יעל סיפרה לי כי היא הפסיקה לימודים ואמרו לה בי-ם שמחזירים רק באפריל).

מה שזה אומר זה שיכנסו לי 5000 שח לחשבון- ויתכסה לי המינוס, והתכנית שלי למעבר דירה יכולה להקדים את עצמה בשקט חודש אחד קדימה.

תודה אמא ששילמת לי שכר לימוד לשנה שלמה

למרות שנשאר לי רק סמסטר.