הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

אני מטה מילים מסביב לשורש, והיא אומרת שאני כבר באובססיה דקדקנית (או דקדוקית?).

אני משועשעת, אני אומרת, ואני אוהבת מילים.

מי לא אוהב מילים? היא שואלת אותי.

אנשים א-מיליים, אני אומרת לה. א-מילי. צריך להוציא על הביטוי הזה פטנט.

הו כן, היא אומרת, הו כן.

אני מרגישה שקל לך יותר, במילים, בחודשים האחרונים. אבל לי יותר קשה. ואני נמנעת, אני לא בטוחה בשום דבר, ואני מפחדת להרגיש דברים בלי האפשרות להביא אותם על סיפוקם. וגם אם הכל מסתכם בבחירות שלנו, הרי שעשיתי בחירות מסויימות, ואני עומדת מאחוריהן (לפעמים), אבל זה קשה. זה ילדותי, אבל זה קשה.