הִרְהוּרִים שֶׁבֵּינְתַיִם

אני עורכת מחדש את הצעת המחקר שלי, או ראשי הפרקים, שיתאימו לחומר שיש לי. את ההצעה המקורית שרבטתי בכמה דקות ברגע האחרון ובעיקר עניין אותי שתשמע טוב, ולא תהיה ריאליסטית.

לפיכך היא מלאה בדברים שאני לא יכולה לחקור במציאות (בעיקר בדברים שכדי לחקור אותם אני אצטרך להשתעמם מאוד, ולהתחיל לחפש חומרים שכנראה לא קיימים. כמו גם סוג של ניתוח משפטי שזר לי לחלוטין).

אני סומכת על זה שעבר כ"כ הרבה זמן והמרצה שלי בטח לא יזכור מה היתה ההצעה המקורית, תוך נסיון אמיתי לשמור על הכוונה המקורית שלי.

כ"כ הרבה זמן עבר מאז שכתבתי עבודה שקשה לי לדעת איך לגשת לזה. אני מאלו שתנו להם עבודה של מישהו אחר והם יעשו פלאים- ימצאו מקורות נסתרים באינטרנט, יסבירו כמה העבודה בעצם קלה ויתרגזו כ"כ כשמי שצריך לכתוב לא יעשה את זה שכמעט יעשו את זה בעצמם. בקשר לעבודות שלי? פה יש מחסום רגשי עבה.

במקביל אני באייסיקיו עם החבר השוודי שלי, וגם לומדת לעשות HTML.

צריך לשמור על עניין. כן.

(אגב ,עברתי את השלב שהייתי תקועה בו במשחק מקודם. אבל המשחק רק הולך ונהיה קשה ומתסכל בצורה שהיא כבר לא כיפית, כי אם אני עוברת זה מזל קוסמי תמוה ולא קשור בי, בעיקר קשור לזה שיש כ"כ הרבה מפלצות על המסך שקשה לראות משהו).

אני עושה הכל חוץ מלעבוד על הסמינריון שלי.

וזה אחרי שקראתי ארבעה ספרים די מפרכים, אם כי מעניינים מאוד.

אני מחכה לרגע שבו אוכל להתרכז. זה כנראה יהיה אחרי שיחשיך לגמרי, ובינתיים בטח עדיף לשחק בפלייסטיישן. אני תקועה באותו שלב כבר יומיים ואחי אמר שאני פשוט לא עושה את זה מספיק טוב.

עניין הגיטרה אגב היה מאוד מינימלי. לקח פחות משעה כולל נסיעות. האשה בחנות ביקשה שאפתח את הקייס, שאלה איפה קניתי ועניתי שאין לי מושג. הסבירה לי משהו לא ברור על איך להחליף בעצמי את החלק שהתקלקל ואני בהיתי בברגים הקטנים והנהנתי בלי להקשיב. זה לא נראה מסובך וגם כך לא אני אעשה זאת. היא שאלה מישהו על מחיר ואז הלכה לארון והביאה קופסה קטנה. שילמתי ועברתי לצד השני של הכביש, לתחנה ממול של האוטובוס לצד השני.

פלייסטיישן, כן.