כינוי:
מִיקַה רוֹבּ בת: 46
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 7/2003
 אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
מָמִי....... בּוּ.
איזו הסתברות נסיבות רעה הביאה לזה שהמחשב שלי לא מחובר, אולי מחר יהיה. אני על המחשב השני וזה לא מרגיש לי אינטימי בכלל.
חשבתי שאולי מאחר ואין לי מחשב אני אלך לישון מוקדם- אבל אין.
ראיתי פרק של גילמור- הכי מצחיק מהעונה החדשה. ממש ממש מצחיק.
אני כועסת. אני חסרת מנוחה. אני יוצאת מדעתי.
עם זאת אני שלווה בצורה מוזרה של הבנה.
נגמרו לי הסיגריות, לא עישנתי כל היום כי לא יצאתי החוצה, התעוררתי מאוחר ולא הלכתי לעבודה.
דיברתי כל הלילה עם ש'- 8 שעות במסנג'ר ועוד לפחות שעה בטלפון. גם אחרי שהתעוררנו דיברנו לפחות שעה- מה קורה פה?
היה לו איזה מקרה חירום והוא ניתק ולא התקשר שוב. מוזר. כל העניין הזה מוזר וגם נראה לי קצת מסוכן.
נדמה לי שמחר מגיע הפלאפון החדש. כמה בנאלי להתרגש ממס' פלאפון חדש. אבל- אני מניחה שקצת שקט. כאילו שעכשיו הפלאפון כל הזמן מצלצל?
אבל יש בזה משהו מנקה.
אני ממוטטת מעייפות וכבר הרבה יותר מדי מאוחר.
מקווה למצב רוח הומוגני יותר מחר.
לילה טוב
| |
יום מעיק.
קמתי מוקדם, מוקדם מדי, כדי להגיע מוקדם לעבודה ועדיין מצאתי את עצמי מגיעה לשם רק בחמישה לארבע. בשש כבר פרשתי - לא הרגשתי טוב. חוסר השינה בשלושה ימים האחרונים סוף סוף התחיל להכריע אותי.
תחושות רעות ישנות עטפו אותי, תחושת חוסר תוחלת שהיתה שובה אותי ביחסיי עם ע', החבר לשעבר. אמרתי לעצמי שאני לא פונה אליו יותר בשום דרך, ניסיתי לנחם את עצמי בכך שכמה ימים וזה יוצא לי מהמערכת. אבל כשאתה שם אתה שם. זה לא עוזר.
בערב המאוחר תקף אותי הדיכאון המוכר שמאפיין 3 ימים ללא שינה. הרגשתי לבד. אבא שלי הודיע שהוא מחליף לי את הפלאפון, מצא דיל יותר זול להחזיק אותי. זה תפס אותי ברגע לא קל. 6 שנים של אותו מספר, שנה של 3 מעברי דירה ומעט מדי אנשים שמכירים את המס' שלי בבית. מעט מדי אנשים מכל אלו שאני מכירה שאני בקשר מספיק איתם בכדי ליידע על המס' החדש.
היתרון- לא ע' ולא י' יוכלו להבליח. אני לא אצטרך לחכות.
עשיתי רשימה ומתוך 100 מספרים של 56 אנשים, 10 הם אלו שאשמור בחדש. רק 10 שאני יכולה בכנות לשמור לי, והשאר נושר לתוך עבר. זה הפחיד אותי. עוד יותר הרגשתי לבד.
ש' התחבר, אחרי שגמר לראות הדוסון קריק המסורתי שלו, ושאל מה קרה. הסברתי. עברו שעות ואנחנו עדיין מגלגלים את השיחה.
יש לנו ימי הולדת קרובים. שנינו מזל תאומים וגילינו זהות עמוקה ביננו. משהו במולד הירח או בבדידות שלי והאינטראקציה איתו קיבלה גוון קרוב יותר. זה התחיל משיחה על סול מייטיות בצהריים ועכשיו- הוא מספר עלי לידידה/בפוטנציה יותר הכי טובה שלו והיא חווה התקף קנאה ומנתקת לו בפרצוף.
י' שונא אותו. הם עובדים ביחד ואני לא מספרת לש' מי זה ה"נעלם" שאני כל הזמן מדברת עליו. אני יודעת שאם י' ידע שש' יודע הוא יראה את זה כבגידה אישית. אולי אני סתם מגזימה. בכל מקרה י' לא פה עכשיו, אני לא בטוחה מתי יהיה.
אתמול דיברתי עם ע' הידיד- בחור בעל אינסייטס נפלאים, על י'. ניתחנו את מהלך חייו ועיסוקיו. הוא העלה כמה נקודות טובות, טובות מדי, שהביאו אותי שוב לרצות להיות אמא שלו, של י'. מניחה שנשים מכירות את הדינמיקה הזאת- של לאהוב עד כדי לרצות להכיל, לקבל, להבין, לתמוך, להיות שם. שוב השתכנעתי בסבל שלו ומאז אני שם, מחכה, שוב.
שוב מאוחר מדי בלילה, ומחר רציתי להגיע מוקדם מדי לעבודה.
זו אני או שבתל אביב חם מהרגיל בלילות האחרונים?
אני מתעוררת מזיעה. אולי להחליף את השמיכה בפיקה. איפה אני אמצא פיקה באמצע הלילה.
אני חושבת שזהו, להיום
| |
טעויות
הייתי אצל ע' הלילה. האקס. החבר לשעבר. האיש הזה.
רק כשיצאנו מהדירה שלו הבנתי שנוכל להיות ידידים רק כשההתאהבות בו תעבור לי.
הוא לא רוצה לדבר על שום דבר שקשור לעבר.
הבכתי את עצמי. רציתי אותו. הוא לא שיתף פעולה. הוא אמר שהוא מפחד.
נגעתי בו הרבה והוא לא שיתף פעולה. רציתי שיהיה פשוט וישכב איתי. לפעמים צריך להבין שזה לא מתאים ולסגת. אני אף פעם לא מבינה בתוך הסיטואציות האלה. אני לא יכולה להרפות.
הוא השתיק אותי 100 פעמים. לא רצה לשמוע אותי מדברת על פעם.
הוא בורח. הוא רוצה שנלך- שנינו, חברים טובים, ברחוב, הוא מלווה אותי לאוטו, אנחנו מדברים. לא הוא הולך עם חברה שלו לשעבר שממשיכה לדבר על מה היה פעם. עברה שנה. לא למדתי להרפות.
היה רגע שלא הבנתי מה עשיתי איתו כ"כ הרבה זמן. אח"כ היה רגע שהבנתי למה רציתי לבלות איתו את כל חיי.
ואני לא יכולה. ומתחילה לבכות עכשיו. אולי לתת כבר לצער לצאת.
שנינו רוצים לשכוח את העבר ולפתוח דף חדש ביננו. אני מרגישה שהוא חלק מחיה בחיים שלי ושאני רוצה אותו שם בתור החבר הטוב, אבל הרגשות שלי אליו גורמים לי לא לחשוב בהגיון.
חזרו לי פלאשים של כל הרע שהאינטראקציה הרומנטית הקלוקלת ביננו גרמה לי להרגיש. אני שונאת ומתעבת את מה שזה עשה ועושה לי.
לקחת פסק זמן ארוך. לא רוצה לשמוע ממנו. הוא אכזרי, מתוך הגנה על עצמו. קשה להגיד על אדם כמוהו אנוכי אבל גם מאוד קל. הוא לא יאבד את עצמו בשביל אחרים.
הוא מתעניין בי. קורא כל פיפס שאני מעלה לבמה כולל כל התגובות. העניין הזה שלו כמעט פתולוגי, ועם זאת מולי הוא לא היה יכול לעשות מעשה של חסד בסיסי ולשכב איתי. לפעמים זה כ"כ פשוט- לשכב כחסד בסיסי בין שני אנשים. בלי שזה יוביל למחר. אולי הוא יודע למה הוא נמנע. יודע שזה יוביל להתמוטטות רגשית שלי שתפרוץ עליו. יודע שאני ארצה להשאר. יש בו משהו שממגנט אותי וזה כבר מגיע ממקום שאין לי שליטה או הבנה לגביו.
אני משחקת באש. לפני כמה חודשים רציתי למות בלעדיו. כמה חודשי שאננות ואני משחקת באש. בוחנת את הגבולות.
אני לא יכולה להשאר אדישה. לא אליו. לא אחרי שלוש שנים של רצון למות בלעדיו. זה מסוכן- איך אני לא נזהרת. איך אני לא זוכרת שרציתי למות בלעדיו שבקושי קמתי על הרגליים, בגלל שעם מישהו אחר היה יותר קל לשכוח אותו לחלוטין.
ושוב שלל הדימויים והרצון שלי לאהוב מישהו אחר הופך מדבר שבהגיון הפשוט לבלתי אפשרי.
אני צריכה להתרחק ממנו. הוא מסוכן לי. רגש מסוכן לי. אני מאבדת שליטה.
אני שונאת את העבודה שלי ושונאת את אי היכולת שלי לחיות לפי סדר יום מתוכנן.
אני הולכת לישון.
| |
לא מעוניינת
למה?
כי אתה נכה רגשית
כי אין לך מה להציע לי
כי נעלמת אחרי שאמרתי לך שאני אוהבת
כי אתה לא יודע להכיל אהבה
כי אתה יכול לראות רק את הספקטרום שלך
ונרחב ככל שיהיה אני מרגישה שקופה
כי אתה שוביניסט ומכחיש בתוקף
כי איבדת את הקסם שלך בעבור תפקיד ציבורי
כי אתה מנסה לעזור לכ"כ הרבה אנשים אבל כבר המון זמן לא רואה אותי
כי מרוב פילוסופיה שכחת שגם אתה בן אדם
כי אני כבר לא מעניינת אותך
כי אין לך מושג באמנות
כי הגינונים שלך הפכו גבריים וקלושים
כי התחלת לראות כדורגל עם החבר'ה ולפצח גרעינים ואתה מרוצה מזה שסוף סוף פענחת את הגבריות
כי האידיאה שלי והאידיאה שלך לגביך לא חופפות
כי אין לך מספיק מילים לתאר איך אתה מרגיש ומספיק מקום להרגיש
כי יותר מדי פעמים חשבתי שאתה אידיוט
ועוד לא הוכחת אחרת
| |
תשובות לשאלון השבועי
האם את מרוצה מהעובדה שאת נקבה?
(ולבנים שבניכם- האם אתה מרוצה מהעובדה שאתה זכר?)
אני לא נקבה, אני בחורה.
מה זה נקבה? על שם נקב תקראו למישהו אחר.
מרוצה- בטח מרוצה.
אם היית יכול היום להיוולד מחדש כבן המין האחר, האם היית רוצה לעשות את זה?
רק בתור נסיון, כדי להוכיח שאפשר גם אחרת.
אני בטוחה שהייתי מסתדרת, אבל טוב לי כך, באמת.
הדבר הכי כייפי בלהיות בת זה:
אנחנו יותר חכמות.
הדבר הכי כייפי בלהיות בן זה:
אני בטוחה שהם חושבים פחות.
הדבר הכי איום ונורא בלהיות בת זה:
חייבת להסכים עם מישהי שאמרה שלהוריד שיער זאת הזוועה הכי גדולה (בלי לזלזל בשוביניזם, חס ושלום, על כל גווניו והשתרשיותיו- גם הורדת שיער זה חלק מזה)
והדבר הכי איום ונורא בלהיות בן זה:
תפיסת עולם מעוותת על פי רוב.
| |
אני רוצה בחור פשוט
שילווה אותי לאורך הנהיה לפשטות.
אני עייפה באמת, מכל מה שעד עכשיו. צריכה רגש פשוט וברור, איכפתיות אמיתית ופשוטה, נטולת יומרות. חום אנושי, רצון לשמור עלי.
לא רוצה לחשוב. לא רוצה להרגיש דבר מלבד רגשות פשוטים, קר או חם, אהבה סטטית או עניין.
אני לא רוצה את הראש שלי משתולל. לא רוצה את הדופק גבוה ואת הרגש קיצוני, מבטיח הבטחות- ואולי מאניה. משהו מוזר מתרחש פה ואני רק עכשיו שמה לב. לדלל, לרדד, להפחית. לסנן, להוריד. לחיות חיים שקטים, לשמור עלי בשקט. אני לא בנויה ליותר מזה ולא עומדת ביותר עכשיו. נמאס לי מעצמי ומהמחשבות שלי ומלאן שזה לוקח אותי להאמין. רוצה שזה ישאר סטטי- על פאזה אחת. המחשבות ימשיכו ברצף, לא במעגלים סבוכים מדי בשבילי לעקוב.
רוצה לעשות מדיטציה פעם ביומיים. רוצה ללכת למכון פעם ביומיים גם ולעשות יוגה בשקט. שאנשים לא יפחידו אותי.
רוצה לאכול כמו שצריך והנה עליתי איזה שני קילו וכנראה שהכל עוד עובד כמו שצריך.
| |
 למי היה ספק שאני לא אלמד?
י', החברה הכי טובה שלי חזרה לארץ היום, מוקדם מהצפוי.
ברגע שהתחלנו לדבר הרגשתי שמשהו בסדר בעולם.
היא לא היתה פה שבוע וחצי ורק כשהיא חזרה הבנתי שבלעדיה זה לא אותו דבר. אפילו שיכול לעבור שבוע בלי שנדבר- האופציה, האופציה.
במהלך השיחה הרגשתי שההגיון שלי שב אלי. רכבת הסרטים עצרה והבנתי שהייתי באיזשהו רייד כבר שלושה שבועות. הבלאגן שכך. לא יודעת אם עכשיו בסדר, אני רק יודעת שהלא בסדר נזנח מאחור.
קמתי מוקדם היום, ישנתי מעט, ועכשיו אני כבר עייפה ועוד לא קראתי.
נ2 כבר הפסיקה להתקשר ולשאול איך אני מתקדמת ובכלל היא נסחפה לאיזו דרמה עם צרצר שהיא מצאה בסלון. בתוך ורד, לא פחות. היא מפחדת מכאלה.
במקלחת הגעתי להבנה, שאני לא יודעת מה אני רוצה.
לא במובן הנמוך, המקלל של המשפט, אלא, במובן הפשוט, המודה. אני לא יודעת מה יהיה וזה לא משנה לי. מפסיקה לנסות ולשלוט על הכל בנסיונות הבנה וניתוח בלתי פוסקים. לקחת את הדברים יום by יום, רגע אחרי רגע, ולמרות שיש לי תחושות על העומד לבוא, זה בסדר להחליט אז- כשזה יבוא.
שוב הבנתי שאני לא יציבה וזה מפחיד אותי. עכשיו זאת פאזה של שפיות. אולי עייפות החומר ואולי המינון הנכון של ויטמינים, אבל למרות העייפות הכבדה אני מרגישה בסדר. שפויה.
נ' שלחה לי מייל לפני כמה שעות- כתבה שהיא נעלמת לי לצמיתות. כמה דרמטיות ממישהי שאני מכירה שבועיים. זה מצער אותי איפשהו, אבל- שפיות היא לא הוסיפה לי לחיים וטוב שזה שכך.
אני אפנה לי לקריאה שלי, למרות שסוף סוף יש לי תחושה נורמלית של להכנס למיטה וללכת לישון, בשעה הגיונית, לקום בבוקר, לחיות יום כמו שיום.
הגיע הזמן לסדר את השעות האלה, כל פעם שאני מתפנה ממחוייבויות (חופש בין סמסטרים) אני גולשת שוב ושוב לשעות האלה- הולכת לישון לפנות בוקר. מיותר- וזורע בלאגן בחיים שלי, ובעיקר בריחה מלחיות אותם.
אני רוצה שפיות- לקום בבוקר, לעבוד, ללמוד, לדבר עם אנשים. אדישות שקטה, לא לחשוב יותר מדי, לא להרגיש רגשות טורפניים. לחיות בשקט, סדר יום פשוט.
פונה לקריאה,
לילה טוב.
| |
 אני מרגישה מפגרת
במקרה במקרה גיליתי שהמבחן שלי מחר.
נהדר- לא למדתי בכלל. כבר התכוונתי לא לגשת. התקשרתי לנ2והיא נזפה בי על הרגלי הלמידה הקלוקלים שלי ואז- אמרה שנדמה לה שזה בכלל מחר וכשאימתנו את זה - צהלה סטייל מוניקה במשטר הספורט של צ'נדלר והקציבה לי עד 18:00 לקרוא את הפאקינג 29 עמודים הבאושים האלה. הבטחתי. יש לי עוד 4 שעות וחבילת סיגריות. אני במצב טוב (משקרת לעצמי בלי בושה).
אני לא כותבת משהו מעניין ובכל מקרה נראה שאני כותבת לעצמי.
מצחיק הבילוג הזה. יומן קהילתי.
אנשים עוקבים (בפוטנציה, במקרה שלי) אחרי החיים שלך ויש שאפילו נהנים מזה. אני מאוד נהנית מזה. אני מציצנית איומה.
אין לי מה לכתוב יותר. (ומה זה כל השגיאות בדף? רק לי זה קורה? אני צריכה להעתיק ולרפרש ולהדביק ולקוות לטוב כל פעם מחדש)
1980 היתה שנה קשה לדגים. ככה אמיר (לב) אומר וע' אוהב להגיד היו שלום ותודה על הדגים בהפגנתיות כל פעם שהוא עוזב צ'ט. לפחות פעם וזה היה מזמן.
| |
בוקר טוב.........
אוח....
ישנתי 4 שעות. מבחן עוד 4 שעות. קראתי 4 עמודים.
בחוץ מנסרת מקדחה, בכלל כל רעש נשמע עכשיו גרנדיוזי, אבל יש אחלה רוח מהים.
אני חושבת- שאני צריכה לשפר את הממוצע כדי שיקבלו אותי לתואר שני- אומרת ולא עושה כלום בנידון חוץ מערימת מועדי ב' שאני לא לומדת אליהם רגע יותר ממועדי א' הכושלים שלי.
אני אחזור לי לניירות שלי, אולי משהו טוב עוד יצא מזה, אני אופטימית, ומקווה להתעוררות מהירה (מהשרעפים, לא מהאופטימיות).
פפפפפפפפפפו.
יום טוב.
צולם לפני איזה חודש וקצת, מאוטובוס נוסע.
| |
ומה עכשיו?
עכשיו אני מרגישה יותר טוב.
עקב חשבון הנפש שעשיתי לפנות בוקר, שפרוש לפניכם בפוסט הקודם, דברים התיישבו קצת יותר במקום. קצת- אני מדגישה קצת, כי יש עוד הרבה לאן ללכת.
איפשהו יותר קל, שמתי את הנוכחות של י' מאחורי, לפחות מבחינה מציאותית איכשהו, אבל- רגשית זה רודף אותי, אוףף כמה שזה רודף אותי. אני לא אגיד מאוהבת- זאת לא המילה עם הסמנטיקה הנכונה לפה- רדופת רגשות, הזיות- יותר מתאים. ההוויה שלו התערבבה לי במציאות בצורה שאני לא יכולה להשתלט עליה בהגדרות ראציונאליות. מזמן לא חוויתי דבר כזה. לא בצורה כ"כ מודעת ואנליטית. העניין הוא- שאין לי מה לעשות עם זה מלבד לחיות את זה. האמת גם- שאם הוא היה מראה יותר רצון להיות חלק מהחיים שלי זה היה מפחיד אותי עד מוות. זה מזכיר לי איזה תחושה, ל-י' אחר, לפני כמה שנים טובות שכמעט העבירה אותי מהעולם הזה כשהיא התנגשה עם המציאות ובאמת- לא יודעת איפה אני אמורה להכיל את כל העניין הזה. אני מסתפקת במה שעכשיו, לפחות עד שאני אצליח להבין מה זה בדיוק שאני רוצה, ממנו- ממני. אולי כשאצלי יהיה לזה מקום גם המציאות תתנהל בהתאם. בינתיים- רגוע. הרבה להתמודד איתו.
אוף, אבל אלו החיים, וע"ע הפוסט הראשון שלי פה- לעניין תבניות בחיי וכד'. אני לא מתלוננת. לא חושבת שיש על מה. זאת המציאות, אלו החיים, וזה ממלא אותי באיזשהו סיפוק חיוני.
ועכשיו- כולי תקווה להצליח להחזיק את עצמי מרותקת לחומר לימוד למבחן מחר. רק לקרוא פעמיים 30 עמודים- מה כבר ביקשו ממני. בדלנית.
צולם לפנות בוקר אחרי היומולדת שלי בחודש שעבר, כשיצאנו מהפאב שישבנו בו רוב הלילה- המצב שלי איפשר תפעול טכני לקוי במיוחד של המצלמה, לא יודעת מה עבר לי בראש- אבל- אני ממש אוהבת מה שיצא לי פה. באותו רגע, אגב- עוד יכולתי לעמוד. זה לא החזיק הרבה זמן.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
