כמה זמן שלא הייתי ערה ולבד בשעה כזאת.
לזוגיות יש מן תכונה כזאת- אלא אם כן אתה אדם חזק ויציב במיוחד, אני חייבת להודות שאני לא במישורים רבים מדי- להכנס לך לחיים ולהפוך לך אותם up side down. להכניס אותך לסיחרור עותק נשימה, משנה שגרה, שובר הרגלים- בוחן לב וכליות.
well well well
מה יש לי להגיד עכשיו.
חיכיתי לזוגיות הרבה זמן. שנתיים שלמות עברו להם, השנה הראשונה וקצת מהשנייה עברו ב-8 חודשי התאבלות ואז מערכות יחסים מוזרות מאין כמוהן- הראשונה- המפגש הראשון שלי עם קשר שסיחרר אותי והמציאות שלו הלמה בי חזק ממה שחשבתי. כן, לא הייתי זרה לקשר שלא מבוסס על מחוייבות- ז"א חיבה הדדית, תקשורת וסקס. אבל.. פה נכנסתי למשהו אחר. התאהבתי עד מעל לאזניים במישהו שהערצתי בתור חבר, רק לגלות ש... הוא לא משהו אחרי הכל. כואב לי להגיד את זה עדיין, אני עדיין רואה את נקודות האור המרהיבות שבו בפעמים הממש בודדות שיוצא לי לפגוש אותו, גם במישור הציבורי וגם הבין אישי (שלא מופנה אלי...), עכשיו כשעזבתי את האוניברסיטה לא נראה לי שאראה אותו יותר. אני עדיין נתקפת לחץ כשאני רואה מישהו ממש דומה לו מרחוק. זה עניין לא סגור ללא ספק- ואני מניחה שמתישהו הוא יסגר. לעניין- אף פעם לא הייתי בקשר כזה שלא מיוזמתי לפני כן- ז"א, שאני לא הייתי זו שבשליטה. קשרים כאלה אפיינו את גיל 19 אצלי, אחרי התאוששות מאהבת חיי בזמנו (גם, לא נראה מבטיח היום, מרחוק). בקיצור, אין לי מושג מה עבר לבחור בראש, או מה עבר לי ואיך זה התנגש וקם לכדי מציאות הרסנית ואובססיבית, מלבד הסברים ומילים לא מנומקות דיין, לטעמי. נהיה בוגרים ונמשיך. בלי רגשות קשים מדי. ב-long run איבדתי חבר. מישהו שיכולתי לסמוך עליו ועכשיו אני יודעת שכ"כ לא. התקלות עם האמת די מפתיעה, אבל.. מה אפשר לעשות איתה? לספוג וללמוד, ולכאוב כל עוד זה כואב. זה כאב. זה עדיין מעיק כשאני חושבת על זה. עוד משהו שלא התגברתי עליו לגמרי, אבל הוצאתי לחלוטין מחיי בהווה.
אח"כ - שלל קשרים, קצרים יותר וארוכים יותר, אני חושבת שהכי ארוך מבינהם היה חודש וחצי. מע' יחסים סוערת של שלושה שבועות שנגמרה בבגידה גדולה ובהתמוטטות עצבים הדדית, כמה ימים של הזיה על מציאת האדם הנכון- שכיום אני חייבת לשכלל אותם עם העובדה שהייתי high up on my pills בזמן שזה נראה לי נכון ואח"כ התבדה, קשר וירטואלי הזוי שליוה הרבה מהתק' הזאת ובסוף הגיע למשבר ענק- שלו, ובסוף חברות אמיצה ביננו, הקשר הראשון שלי עם בחורה- הרבה אהבה והרבה קשיים, לא ממש מומש, קשר של חודש וחצי עם ידיד טוב ויחסית טרי שפוצץ את עצמו די מהר והיה כרוך בתככים פוליטים ואינטריגות בין אישיות.
כן, כן, עברתי הרבה.
שלא לציין את התקופה הפוסט מחוייבות - סקס. עם זה שהייתי מאוהבת בו בתחילת העמוד, עם החבר הראשון שלי, עם שני אנשים חדשים שפגשתי. חלק מזערי של העניין היה זיונים נטו, וזה אפיין תק' קצרה וסוערת נפשית. אח"כ ההתאהבות בשניים שאוזכרו, קשרים אמוציונאליים, נהניתי מהם וסבלתי מהם, עם שניהם הייתי נשארת אם זה היה מתאפשר. שניהם בחרו אחרת.
וכמובן, בסוף- עוד סטוצון שהוביל למתקפת עצבים מתוסכלת ונגמר בידידות משעשעת.
השנה האחרונה מגוללת לה פה ושם על דפי הבלוג הזה, יום יום, מחשבות אקראיות ותיאור אירועים.
ועכשיו, אחרי כל זה, נמצא שהתאהבתי בידיד הכי ותיק שלי-
אדם שהיה כמו אח בשבילי בכיתה י', שביליתי איתו אז כל רגע פנוי- ברביצה (אצלי או אצלך? תביא קולה בדרך), במשחקי מחשב, בשיחות ארוכות מעין כמוהן עד הזריחה, הברזות משותפות מבי"ס, חוויות מיוחדות (התבוננות של שעות בכוכבים במדבר קפוא באיזה טיול שנתי, מכתב מסע נוסטלגי מלונדון על מפיות ממסעדות ודפי מלון קטנים), משברים, אוזן קשבת, התבגרות.
אחרי התקופה האינטנסיבית לא דיברנו כמה זמן, אבל חזרנו לקשר עם הגיוס, אני קל"ב והוא בקומונה בנח"ל, מכתבים, טלפונים, עידוד רוח בשמירה על יישוב הראשונה שהוא עשה- שיחות קבועות כל לילה לעידוד רוחו בבוטקה (היום הוא אמר לי שזה הנק' אור היחידה שהיתה לו שם, שהוא היה מחכה כל יום לשיחה שלנו), עוד ניתוק לתקופת מה, עד מפגש אקראי ברחוב וחזרה לקשר פחות הדוק. זעזוע ענק כשאמא שלו נפטרה מסרטן ואני גיליתי על זה ממודעה בגילמן, בפעם הראשונה שהגעתי לאונ' לשיחת היכרות עם החוג לפילוסופיה ונפלתי מהרגליים ונסעתי אחוזת אמוק אליו אחרי חצי שנה של נתק, בוכה, כדי להיות איתו ולהגיד לו שלא משנה כמה זמן יעבור הוא עדיין יהיה החבר הכי טוב שלי. בישולים אחרי כדי שיהיה לו ולאבא שלו מה לאכול עם כל ההלם הזה, תכנונים של הדירה החדשה שלו- מעבר אינטנסיבי על קטלוג אמבטיות, תכנונים ועישונים ופסטה במסעדה השכונתית.
ועבר עוד זמן, ושיחות טלפון אקראיות פה ושם, בדיעבד גילינו שבתק' נתק ארוכה גרנו בשכנות יחסית בגבעתיים עם בני זוג.
ולפני כמה זמן, אולי שנה, אולי פחות, הוא יצר קשר, שנינו איבדנו את הטלפונים עם מעברי דירות, הוא חיפש ומצא אותי בחבר'ה, חזרנו לקשר רופף שהתהדק בחודשים האחרונים באינטרנט, בטלפון, ואח"כ בביקורים שבועיים, והגיע לשיא כשברחתי מהכל ועברתי אליו לתק' מה, כשלא יכולתי לסבול יותר את המתחים שכרוכים בלעבוד בעבודה שעושה לי רע, במשרד של ההורים, תחת קורת הגג שלהם.
שבוע של שינה באותה מיטה, של לגלות את החברות שלנו מחדש, של פתאום לגלות שאנחנו גבר ואישה אחרי שחתמנו את הגולל על המשיכה ביננו בגיל 15, במשפט הנצחי שלו- "כן, את כוסית, אבל בקצב שאת מחליפה חברים אני יודע שאם נהייה ביחד לא נדבר עוד שבועיים, ואת חשובה לי יותר מדי מכדי שזה יקרה".
אז 10 שנים עברו כשאנחנו לא רואים אחד את השני כזכר ונקבה, כשאין מתח, הוא רואה אותי בתור חבר טוב ולי נוח עם זה, אחד משני הזכרים היחידים שמעולם היה לי קשר ידידות אמיץ איתם שלא התגלגל למשהו מעבר. שניהם התחילו בגיל 15, אחד נסתיים לו אי שם בתיכון בלי קשר עד לאחרונה כשיצרתי איתו קשר (הסיפור איתו היה יותר מורכב שכן התאהבנו אחד בשני בזמנים לא מקבילים, דאז).
הייתי גאה בידידות, ועכשיו, עכשיו, אחרי חודשיים ביחד, אחרי שעברנו המון משברים שזוג בתחילת דרכו לא אמור לעבור (כי בדר"כ אין לו על הגב 10 שנות היכרות מעמיקה), משברים שהיו גורמים לשנינו אולי לנתק את הקשר אם זה היה כל אחד אחר, אני ממש גאה במה שיש לנו.
אני לא יודעת איך זה יתגלגל ולאן, אם נשאר ביחד או ניפרד מהר, אם נצליח לאושש חברות אחרי זוגיות, הנסיון שלי מר בתחום.
כל מה שאני יודעת שמאספקטים מסויימים כ"כ טוב לי עכשיו. האהבה שלנו אחד לשני ענקית, לא נתפסת, וקשה לעיכול. אנחנו רק בהתחלה, וכמו כל התחלה הולכים בזהירות ומגלים שגם אחרי ויכוח של שעות אנחנו מסוגלים להגיע להבנה ולהתקרב אפילו יותר.
הרבה דברים שהיו בשנתיים האחרונות נותרו מחוץ לחיי. ניתקתי קשר עם כל אלו שצרבו לי את הלב, שהמע' יחסים עמם נותרה פרומה ולא פתורה. הרבה יותר קל לי. אין לי צורך בהם, עד כמה שכואב לי לפעמים ואני מתגעגעת.
בינתיים, אנחנו סופרים את הימים לבדיקת האיידס המשותפת, הבדיקה השנייה בחיי והראשונה שתהייה זוגית, ומרגשת (או איומה וסופנית... ).
ועכשיו, נהיה בוקר, ונראה לי שאני אתקלח ואלך אליו. אני מתגעגעת.
- תודה לכל מי שהחזיק מעמד עד עכשיו. בפוסט הארוך כגלות הספציפי ובבלוג בכלל.
סופ"ש טוב לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
הוא קנה בטטות. לא יודעת למה. 
