כינוי:
מִיקַה רוֹבּ בת: 46
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 9/2003
בעבודה...........
יום שני ברציפות שהגעתי לעבודה בבוקר! כל הכבוד לי.
כמובן שהגעתי אחרי מעט שינה, ואני לא מפוקסת, ולא עשיתי כל היום כלום חוץ מלהתעסק בשלי על המחשב, שאלו אותי אם יצאתי לפנסיה שאני רק עונה למיילים שלי כל היום.
(היי, הם אמרו לי לבוא בבוקר, לא שאני אצטרך לעבוד בבוקר!)
חוץ מזה אני שומעת KID A, מעשנת, שותה ספרייט ואכלתי מקודם נודלס די מגעילים מלמון גראס. לא סיימתי ואת השאר נתתי לחתולים שגרים על אדן החלון של המשרד שלי. ראיתי אחד מהם אוכל חתיכת כרוב. כנראה שהם מעריכים את זה יותר ממני.
עייפה.. אבל מרוצה בסה"כ. המרשם לכדורים הסתדר ואני אקבל אותו בערב, לא הייתי צריכה לנסוע להביא אותו אפילו, אז אני מסודרת. הרופא משפחה קצת דואג לי וביקש שאני אקפוץ לבקרו. אני מאוד מחבבת אותו.
הצלחתי למצוא רופא משפחה, גניקולוגית ופסיכיאטר ממש ממש טובים, (לא משימה קלה) ואני מרוצה.
אוי אני מפוצצת מהנודלס האלה. לא אוכלת שם יותר.
אוכל צמחוני זאת בעיה באוניברסיטה. לא נורא לא נורא. עוד סיגריה והכל יבוא על מקומו בשלום.
אני מרגישה טוב.
מזמן לא הרגשתי ממש טוב. אני שמחה, אני חושבת.
לוקחת דברים יותר בקלות, וזה כיף.
טוב... הבוסית שלי דוחקת בי ואני צריכה להתחיל להזיז את עצמי.. במיוחד אם אני רוצה עוד שיהיה לי זמן איכות פנוי היום (גילמור! או יה!) ולהשלים שעות שינה.
אחה"צ נעימים לכולם,
*פוף*
| |
תשובות לשאלון השבועי
מה הדבר הכי אינטימי שכתבת עליו בבלוג?
אווו... סקס? נראה לי שכתבתי פעם שניסיתי לפתות את האקס שלי. לא יודעת, כתבתי הרבה דברים, אינטימיים, יחסית, בזמן המועט שאני כותבת בבלוג.
אינטימיות- חוץ מזה- זה דבר יחסי.
האם זה הדבר הכי אינטימי שעבר עליך או הדבר הכי אינטימי שאתה מוכן לשתף בו?
זה לא נכון לשאול אותי את השאלה הזאת.
יש אינטימי פיזי, ומי יכול לזכור מה הרגע הכי אינטימי?
אני חושבת שהאינטימי באמת זה לספר דברים שלא סיפרתי מאודי. את הגרעין הכי פנימי וזה קרה לי לאחרונה.
אני חושבת שזה קשור לזה שהתחלתי טיפול ואני קצת מעיזה להוציא את הדברים האלה החוצה.
אם לא כתבת על הכי אינטימי אז למה לא כתבת עליו?
כתבתי. אמרתי לספר, לא אמרתי לספר לכם.
האם חשבת פעם על להתאבד ואם כן מה היה מוביל אותך מעבר לסף?
כולם חושבים על זה, זה אנושי.
מעבר לסף- משתדלת לא להגיע לשם.
בעיקרון אני לא חושבת על להתאבד, אבל יש עניינים רגשיים שגורמים לי לרצות למות לפעמים.
זה עובר.
האם חברים שלך יודעים על הבלוג?
רק הוירטואלים.. שהכרתי בבלוג... :)
מהאמיתיים- חלק יודעים שיש, אבל לא נתתי כמובן לקרוא.
נתתי פעם למישהו שיצאתי איתו לקרוא קטע אחד שנכתב עליו.
דאטצ איט.
| |
 והיום כמעט ונגמר..
העיניים שלי דומעות.
ישנתי קצת והתעוררתי ואני בכלל מנוזלת היטב.
קיבלתי מתנה לחג- קלמר מתכת ורוד של פו הדוב, כיאה לסטודנטית רצינית שכמותי.
היום עבר בהתקפי בכי.
התקשרתי לאקס להתבכיין, חצי שעה. הוא במילואים ויוצא עם מישהי כבר והרגשתי זנוחה.
הוא הבין אותי. הוא תמיד מבין.
לפחות יש לי אותו. אני מתקשה להאמין שקיים בן אדם יותר מוצלח ממנו אי שם, ואם כן יש לי את החוצפה לדרוש שימצא את דרכו אלי.
מי יודע. אולי הוא מתחת לאף שלי. אההה... (אנחת "אף פעם אי אפשר לדעת").
לפחות הגעתי לעבודה היום בשעות האור, עבדתי כמה שעות טובות, ונקווה שגם מחר.
אני אצה להתקלח.
לילה טוב......
| |
 אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווו-ף
אוח אלוהים
הכל כ"כ מוזר.
אני מחכה כבר 5 דקות על הקו כדי לקבוע תור לרופא משפחה שלי. שיאשר לי את המרשם לפרוזק. מקומי בתור:11, זמן המתנה ממוצע: 2 דקות, 48 שניות. התחלתי במקום 34. מצבי טוב.
רק לקבוע תור, ג'יזס.
מה אנשים כ"כ פעילים בבוקר??? מתקשרים 50 אנשים במקביל לקבוע תור לרופא? מה העניינים? המצב במשק משפיע על רמת ההיפוכונדריה? יש איזה נגיף משתולל (מלבד השגעון שלי?)?
אני מקום שלישי, 45 שניות ממענה. הוריי!
מקווה שהרופא בארץ, שיתנו לי תור...
כן, כמובן שהוא לא יכול לקבל אותי מלבד בשעה וחצי הקרובות וכל השבוע הוא לא יהיה.. והוא מרחק נסיעה מהבית שלי לפחות.. פשוט נהדר. הוא הרגיע אותי לפחות שכל רופא יכול לתת לי מרשם, ושאם תהיה בעיה הוא ישאיר לי מרשם בסניף הרחוק אם רק אפקסס לו את המרשם. זמן טוב לבדוק אם הפקס בבית עובד...... *בודקת*
עובד, נשלח. מחר אלך לחפש איזה רופא פה ליד הבית שיוציא לי מרשם.
טוב, נרגעתי קצת.
השפיות שלי, איפה השפיות שלי?????
התקופה האחרונה הוכיחה לי שעל הקרקע אני לא נמצאת.
או אולי נמצאת הרבה יותר מרוב האנשים-
שתי האפשריות מספיקות להוציא אדם מדעתו.
הרגשות שלי מפוזרים על חצי פלנטה.
שאר העולם מתנהג כרגיל.
אני נשמעת לא שפויה לחלוטין, ברור לי.
אני אדליק סיגריה ואקווה שזה, אולי ירגיע אותי.
ואשמיע את black star של רדיוהד כי אני עדיין בחלוק שלי, ועדיין אפופת רוחות וכבר כמעט צהריים ואולי יהיה לי משהו להאשים.
שמתי בריפיט.
איבדתי את השרשרת שיעל קנתה לי בגיל 18. הייתי איתה בחו"ל, הייתי איתה היום, התקלחתי ופתאום היא לא פה. אני היסטרית כמובן.
מחפשת, הכל פה הפוך, אני לא מוצאת. כשאני עייפה ועצבנית ומבולבלת אני נעשית אובססיבית.
שרשרת אחרת, שיהיה.
אחת נדמה לי שהשארתי אצל איקרוס, עם פרחים אדומים מעץ.
אני צריכה להרגע קצת.
לנשום.
ללכת לעבודה.
לעבוד, לחזור הביתה. לנוח. להרגע.
מה עובר עלי?
מה זאת ההיסטריה הזאת?
נרגעתי קצת קצת.
הרופא התקשר, הכין לי מרשם, אני אסע לקחת אותו בימים הקרובים. אני רגועה יחסית לפחות מזה.
טוב, חייבת לצאת לעבודה ואין לי כח לזוז.
מקווה שאעזור בדרך.
יום טוב לי (אני צריכה את זה) ויום טוב לכולכם (כולכם?)
חיבוק
רצפת החדר שלי, אחרי שניתצתי עליה מאפרה בטעות וניסיתי לתעד. לא נסיון מוצלח, אבל... אני אוהבת את הטשטושים האלה.
| |
סוף סוף, עדכון.
בערך חודש לא כתבתי כלום.
כל מיני השתנו.
התחלתי טיפול- התחלתי לקחת כדורים. דברים נראים אחרת.
הייתי הסופ"ש בחו"ל, היה שקט, סוף סוף שקט.
הרגשות שלי נמצאים היכן שהם צריכים להיות.
כל שצריך להשטף מחיי ישטף.
אין לי חשק להרחיב במילים, מצרפת כמה דברים שכתבתי במהלך הסופ"ש והולכת לאכול עם החבר הכי טוב שלי.
איקרוס
איקרוס שומט כנפיו
ומנסה להלך על הארץ
איקרוס שוכח כל שמשך אותו מעלה
אך ברגע אחד של אהבה
השמש בוהקת.
איקרוס עף נמוך מדי,
והשמש - להבה קטנה
מאיימת. איקרוס חושש
אך נלהב, חסוך, משתוקק לחומה.
איקרוס יוצא מכליו
כי ירד הערב
על מסכת תקוותיו.
איקרוס לובש את מעיל העור שלו
ויוצא אל הזריחה.
שותה ליטר בירה ועף גבוה
גבוה מדי,
ונשרף.
איקרוס בוכה-
"אל תעזבי אותי"
ואני בוחנת יופי תויו
וכל הדמויות שעוברות בו
ונשבעת שראיתי בו האיש שלי
רק לפני דקה.
הוא אחר, איקרוס
לאחר המפגש עם השמש
ולמרות שמנסה להדחיק
לאהוב ללא אשמה
הוא יודע
שדבר,
אינו כשורה.
שערוריה
לזרוק את הכל לעזאזל
הרי זו שערוריה
שארגיש כך.
כמו רוחות
אתם מושכים
בחוטים בלתי נראים בנפשי
ואני נסחפת אחר
רצון לקרבה
שומעת את עצמי מהדהדהת בחזרה.
לזרוק את הכל לעזאזל
הרי זו שערוריה
שתלכי ממני כך,
שתשכב עם אחרת.
הרי זו שערוריה שתפגעו בי כך
שאפגע בעצמי
באדם מחייך.
זהו להפעם, חברים (חברים?..)
אני פורשת, מורעבת, הלומת טיסה וכדורים וניקוטין. עצובה מדי.
לא מוכנה עוד להתמודד עם היום-יום הזה שנחתתי אליו ככה סתם בארבע וחצי בצהריים, ראש השנה.
מקווה שתהיה שנה טובה לכל מי שטורח לקרוא, ולכל מי שלא.
נשיקות.
שדות גדרה החדשה, שש בבוקר, יולי 2003.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
