אני לא רגישה לחלב.

הצטננתי נורא והעיניים שלי דולקות. הפעם לא במובן הטוב. הן דומעות וכואב לי.

לא יכלתי לבטל את הבייביסיטר , אז אני מנסה להעביר אתץ הזמן ולא לישון.

אני לפני תקופה עמוסה.

לימודים , טקס יום השואה ובר מצווה לאביב.

אני מאד עסוקה עכשיו בפרוייקט תיעוד והנצחה. זה נורא מלחיץ - זה נושא מאד רגיש, ואיטי, ולוקח המון ממך - אבל מצפים ממך להגיש הכל נורא מהר וזה לא קל.

במיוחד שלצד זה יש עוד מבחנים, נהיגה (תיאוריה), משפחה, עבודה, בר מצווה... ובמיוחד דברים שבלב.

לא קל להגיד שהיום אני הולכת להקשיב לסיפור של סבתא רבא שלי. מתוך ידיעה שזה נורא קשה. וההשפעה קשה. ואולי לא כדאי היום להיכנס לדיכאון כי... תמיד יש תירוצים אחרים. ועד שהקשבתי הקלטת נתקעה.

זהר בקשה ממני להכין את התפאורה לטקס. יש לה רעיון יפה, אך קשה לביצוע ומעניין אם השכבה תשתף פעולה.

אני זקוקה לאנשים שלא כאן איתי.

מה השתנה בשנים האחרונות.. כלום.

אני מתגעגעת לאותם האנשים, כשבדרך מתווספים עוד ועוד...

הפעם יש גם געגוע אחד שלא ייפסק, עד שמישהו אחר יגיע. כך לפחות אני מקווה.

אני כמהה לאהבה מכל מי שאני אוהבת. אני אקח כל טיפת אהבה שרק יזרקו לכיווני.

אני אנציח אותה.

אני לא אשכח אותה.

אני אוהבת אהבה

וקשה לי לקבל אותה פשוט סתם.