מממ... טוב... נסיון להתחיל משהו חדש... להתנתק מרגשות ותיקים, מדמיונות, חלומות, אשליות, דמיון שלא מפסיק לעבוד... מרוחות, אירועים, שיחות, מעשים, נגיעות בנפש ובגוף, שחוזרים ושבים ומציפים את כולי, ואני מוצף... ואין להם תכלית, מפני שהיא מעבר לים... ביבשת המדהימה הגדולה... היא כתבה לי הלילה שמצאה ילד אחר.
הרגשתי כבר חודש וחצי שיש לה אחר... תמיד הרגשתי אותה, גם כשלא נפגשנו חודשים רבים... חשתי אותה כאילו היא ממש פה.
היא הבהירה לי מזמן, שההרגשה שלה השתנתה... שהיא רואה בי חבר טוב. וזהו. ברור שאנחנו חברים. הכרנו ממש במקרה במהלך טיול באירופה... היא הגיעה מן היבשת, אני מפה... שוחחנו קצת... התחלנו כחברים... מספר ימים... עזרתי לה לסחוב מזוודות דרך הגן הירוק אל הרכבת התחתית לכוון שדה התעופה... לא תארנו שנתאהב ונפגש שוב... עם זאת יומיים אחרי שנסעה, שלחתי לה ברכת יום-הולדת בדואל... שבתי לארץ... דואל פעם ב... אחרי תקופה לפתע שיחות במסנג'ר... הקשר התעצם בשלט די רחוק... וקבענו אחרי שנה להפגש, נפגשנו בעיר הגדולה ו... ואוו... החברות העמיקה איתה האהבה, והתפתחה תשוקה תמימה וסוערת. ~אנחה~
היינו יחד... בעיר הגדולה, הלכנו מאות בלוקים, דיברנו בלי הרף, הבטנו פנימה ואחד בשניה, גילינו יחד, טעמנו, נגענו, הרגשנו את הדופק (לחוש בדופק החבוי שלה... איפה שנעים... בקצות אצבעותי... נדהמתי, הייתי נרגש. אני עדיין נפעם לדמיין שוב את הדופק שלה פועם ומרוגש... ממש ממש שם... ואוו). נפרדנו באופן זמני, היא מעיר אחרת ביבשת, ואני... מפה. היה ברור שניפגש שוב... שוחחנו יום יום משך חודשים... כתיבה וטלפון... אחר-כך נוספו גם מילים כתובות בטלפון הנייד... מאות של שעות... עד אור הבוקר... הרגשנו, התגעגענו... ערגנו, כמהנו, אחד לשניה... יום יום... שיחות על גבי שיחות... חבילות... מתנות מן האוויר... לנסות להעניק אהבה ולחלוק אנקדוטות מן היומיום כמה שרק ניתן, להרגיש יחד... במגבלות מתסכלות של ים ויבשה שחוצצים... אך הם פעוטים לעומת הרגש... קבענו סוף סוף להפגש... אחרי חודשים... סוף סוף... נפגשנו באמצע הדרך, פחות או יותר, שוב אי שם באירופה. סוף סוף יחד.
ואז זה נעלם לה.
כאילו לא היה דבר... אני נאלמתי... נשברתי... מוקפים ברומנטיקה עתיקה, נוצצת... בפנים, ובחוץ תדהמה וריסוק. נהר של דמעות... סערה שקטה... גם הגונדולות לא יכולות לשוט ביציבות. ניגוד מוטרף. סוף סוף ממש לצידי... והיא כה רחוקה. הולכים יחד... נושם את הריח שלה... הולך שבי אחר הקול שלה... השנינות... החוכמה... המראה שלה... מרתקת... מתאהב כל פעם מחדש... ומתרסק. למעלה משבוע יחד... והיא כל כך רחוקה ממני. כשחזרנו, כל אחד לביתו... המשכנו לשמור על קשר... היא המשיכה להתרחק... ניסיתי לאחוז...
נפגשנו שוב אחרי חודשים... הפעם בעיר שלה, ביבשת הגדולה... דמיינו עשרות פעמים איך זה יהיה כשאבקר שם... בעיר שלה... בסביבה הטבעית שלה... שנהיה יחד שם... אך הדמיונות המשותפים האלה דומיינו טרם הקריסה... ואני טסתי עד אליה... עם תקווה כל כך גדולה... לפחות לפתיחות וחברות... כפי שהתחלנו... אני ניסיתי והיא נסגרה עוד...
חלפו כבר חודשים... אני חושב עליה 24 שעות ביממה... אתמול היא כתבה לי שיש לה בחור חדש... אני שמח בשבילה. אני אוהב אותה, היא חשובה לי, אני מאחל לה אהבה גדולה. חשוב לי שתהיה מאושרת. גם בלעדי. אבל כן... במקביל... אני מרוסק ו... מקנא בו... ואין אני קנאי מטבעי.
אני מנסה היום לעשות צעד נוסף ולהמשיך... הלאה...
בהצלחה לי... ;)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
