גרמופון נאיבי .....:::::: נסיון להתחיל מחדש... טרי, רענן, סקרן ומלא תשוקה. אהבה ומוסיקה. ::::::.....

(מומלץ, למען ההקשר, אם מתחשק, לקרוא את הרקע ברשימה הקודמת... ממש פה מתחת)

כשהתאהבנו לפני שנה וחצי... ידעתי שהיא חיה מיילים ממני... נושמת אוויר אחר. כשהיינו יחד נשמנו אוויר אחד של השניה, קרוב קרוב, שאפנו אוויר שיצרנו יחד. לילה לפני שעזבה אותי לבד בעיר הגדולה, שקענו יחד, אחד לתוך השניה, נשמנו מחובקים, בכורסה נוחה ומעוצבת בפאתי APT, לאונג'-בר משובח שב"Meat District"... אי שם ליד נהר ההאדסון בעיר הגדולה. שקענו... ידענו שאנחנו אוהבים ונפרדים... זמנית. שקענו התחבקנו חזק והבטחנו לעצמנו שאם ומתי שהיא או אני נמצא אהבה קרובה גיאוגרפית, וקצת יותר אפשרית, נשמח אחד בשביל השניה. נשמח כי אנחנו אוהבים. כל כך חשוב לי שתהיה מאושרת. היא ראויה לאהבה יומיומית מתגמלת. מיידית.

והנה למעלה משנה וחצי לאחר ההבטחה ההדדית, היא כתבה לי שהכירה לאחרונה מישהו. אחר. ואני שמח ומתרגש בשבילה.

תמיד לקחתי בחשבון, שאם וכשנפסיק... יהיה זה בגלל שצד מצא אהבה קרובה יותר... לזה הייתי מוכן. וכעת, אני שמח ונרגש מן המסע החדש שהחלה. אני מקווה שבר המזל הוא אדם טוב, רגיש, נדיב, אוהב ומלא תשוקה. שיהיה החבר הכי טוב שלה. התחלתי לכתוב לה מכתב, שנוגע בחדשות המרגשות.

התסכול, העצב והתוגה אינם נובעים מן העובדה שיש לה אהבה טריה וחדשה. התסכול, העצב והתוגה נובעים מכך שלא המשכנו לחוות את שנינו יחד כשנפגשנו, סוף סוף, בפעמים הבאות לאחר האהבה שהרגשנו, חווינו והענקנו בעיר הגדולה. חברות ויחסים שהתהדקו מבחינות מסויימות, בקשר יומיומי משך ימים, שבועות וחודשים... שיחות ארוכות ככל שרק ניתן, ניסיון לנשום אחד את השניה ממרחק, געגועים כבירים ותחושה חזקה של חיוּת וחיוניות שמוקרנים החוצה, מפני שאנו יודעים ומרגישים שאנחנו יחד, כמהים, למרות הים והיבשת שחוצצים פיזית. אך החציצה היא זמנית, כך היה נראה, ידענו שנפגש. כתבנו יחד תסריטי איחוד מלאי חברות, אהבה ותשוקה... קבענו להפגש. סוף סוף יחד, נהיה מוקפים בתפאורה רומנטית, עתיקה ונוצצת באירופה. הגעתי לעיר יום וחצי לפניה, הכנתי את העיר לכבודה... סוף סוף נהיה יחד. היא הגיעה... ורצתה בנפרד.

ומאז נפגשנו שוב. בעיר שלה... ודבר לא צמח. ואני כמהתי להחיות את השיחות... להרגיש שוב. יחד.

וזהו. ואנחנו שומרים על קשר.

וכעת יש מישהו אחר, שחווה את השמחה שלה, השנינות, החוכמה, השטות, את החברות והאהבה. את התשוקה שלה.

הם הכירו במהלך טיול שערכה. גם היא ואני הכרנו במהלך טיול. אהבנו במהלך טיול שנה אחרי. אני יודע כיצד היא מתנהגת, כמה היא שמחה ומשוחררת כשהיא סוף-סוף בחופשה. ואני לא יכול להרפות מן המחשבות על שניהם יחד... כשאני יודע, מנסיוני, כיצד היא איתו. חווים אחד את השניה... משוחחים... שותקים... נושמים... טועמים... נוגעים. קרוב עד כמה שרק ניתן. מקשיבים בשקט. זזים יחד.

התסכול נובע מהעובדה שהאמנו שהאהבה בינינו תשתנה כשניפגוש אהבה אחרת אפשרית יותר. הייתי חש שלווה (יחסית) וקבלה כששינוי שכזה היה מתרחש, למשל, מהדואל האחרון שכתבה לי, עם החדשות המרגשות. התסכול נובע מתחושה של החמצה. האהבה שלנו השתנתה הרבה לפני שפגשה אהבה אפשרית.

ותמיד דמיינו איך יחסינו היו מתפתחים אם היינו גרים קרוב...

אהבה מפוספסת.

ואני כל כך אוהב. כל כך רוצה שיהיה לה נעים, מרגש וסוער. גם בלעדי.

אלך לסיים את המכתב שהתחלתי... לממש את ההבטחה הכנה ההדדית...אותה הבטחנו לפני למעלה משנה וחצי, כששקענו יחד, אוהבים, שקועים אחד בשניה, על הכורסה הנוחה והמעוצבת, בלאונג'-בר ליד נהר ההאדסון בעיר הגדולה.