גרמופון נאיבי .....:::::: נסיון להתחיל מחדש... טרי, רענן, סקרן ומלא תשוקה. אהבה ומוסיקה. ::::::.....

(מומלץ, למען ההקשר, אם מתחשק, לקרוא את הרקע ברשימה קודמת... אי שם מתחת)

אתמול (כעת כבר שלשום). היה יום טוב ונוגה. נמאס לי מימים טובים ונוגים.

יותר מדי זמן, גם הימים הטובים שלי, הם נוגים בפנים.

אתמול בצהריים ידידה טובה התקשרה אלי ופיתתה אותי, טוב נו זה לא היה קשה, לעזוב את הדפים והלימודים, לסור אל עבר שדרת רוטשילד בצהרי יום שטוף שמש, חמים ונעים. שדרת רוטשילד בצהריים אביביים מקסימה ועושה נעים. שדרה נורמלית בתל אביב, רחבה יחסית למונחים ישראליים, עצים, ספסלים, עלמות עם כלבים, ובנייני הבאוהאוס הישנים ששופצו וכל כך כיף להביט בהם. אירופה. התיישבנו לאכול ולשתות בבית קפה עם המון שוקולד. המון שוקולד מריר שהוא הכי שוקולד שיש. כבר מזמן התמכרתי למקום ומאז אני שב אליו (לשוקולד התמכרתי עוד לפני, כך שלהושבת צ'וקלד-ג'אנקי במאורת שוקולד יש השלכות). שוחחנו כרגיל על בנות ובנים.

בין היתר, שאלה אותי אם בתור בחור (ובתור עצמי) כשאראה עלמת חן המאוד מוצאת חן בעיני, האם אגש אליה. עניתי כי זה תלוי. תלוי במקום (בר, מועדון, מסעדה, רחוב, מעלית - לכל מקום דינמיקה שונה), בסיטואציה בה הבחורה נמצאת, האם מוקפת חברות או חברים. תלוי מאוד בהרגשה שלי עם עצמי באותו רגע גורלי. עד כמה אני חש משוחרר, עד כמה אני מצליח לשים את הביישנות בצד.

אני ניגש אל עלמות חן, אך לא תמיד. ובכלל, בנות ישראליות, קחו יוזמה! אני יודע שיש הלוקחות.

לפני שבועיים פגשתי בבית קפה (אליו באתי ללמוד, שיטה מצויינת לריכוז, אין שם מחשב, אין פסנתר, אין טלוויזיה, ונחמד ללמוד בחוץ, לא להיות ספון בבית) בחורה מהלימודים, הקיצר התחלנו לדבר, הגענו כמובן לבנות-בנים, והיא אומרת לי שחברה שלה אמרה לה שהיא לעולם לא תתחיל עם מישהו, גם אם מעוניינת בו, מפני שאם הוא היה מעוניין בה - הוא ודאי היה ניגש בעצמו. כמעט שנחנקתי מהתפלצות! מי זו החברה?! ומה לכל הרוחות מצוי בקודקודה ולבה. מטריף אותי (ולא לחיוב) שיש בחורות כיום שעם כל הפמיניזם והשיוויוניזם לעולם לא יפנו אל בחור כשהוא מוצא חן בעיניהן. בנות, אני בעדכן!

נחזור לאתמול... אז ישבנו, בלסנו, שתינו ודיסקסנו, בין היתר, על בנות-בנים ועל רווקותינו. היא סיפרה לי שהיתה בבניין משרדים ממש ליד, ממש לפני שנפגשנו. כשנכנסה למעלית בצאתה מהבנין, בדרכה לפוגשי, פגשה בעלם חמודות (לפי תיאורה), ירדו לבדם עשר קומות היא לא פנתה אליו. ויצאה מן הבניין. הבחורה חשה פספוס והחמצה "איך לא אמרתי כלום?! אולי הוא האחד?!". החלטנו שנלך יחד אל הבניין, אני אתמוך בה, ונחפש אותו. יצאנו מבית הקפה אל השדרה, פסענו אל עבר בניין המשרדים, התמהמהנו קצת בלובי מחשש, נכנסנו למעלית המיתולוגית ועלינו לקומה בה הבחור ירד. עם קצת דחיפה ידידתי נכנסה אל המשרד שבקומה ושאלה את המזכירה האם מכירה עלם חמודות, שנראה כך וכך. המזכירה הכירה, ומסתבר שהבחור אוחז בחברה. ידידתי קצת נעצבה, אך לפחות היא יודעת שלא החמיצה דבר. ולפחות פרט זה לא יפריע למנוחתה (וזה היה מפריע). ובכלל, כל הכבוד לה, על האומץ והיוזמה. יאללה בנות!

יצאנו אל השדרה, הסתובבנו קצת בשמש הנעימה, ואני שבתי הביתה ללמוד... (יש בחינה מחר, למעשה כבר היום, חמישי).

Belle & Sebastian הסקוטיים, הם מההרכבים (הרבים) האהובים עליי. אני מקשיב להם כבר שנים מאז יצא אלבומם המשובח הראשון, משנת 1996, "If You're Feeling Sinister" (אך למעשה שני, קדם לו אלבום שהופץ באופן מצומצם ולאחר הצלחתם היחסית שוחרר מחדש). הקיצר לפני שלושה שבועות אני רואה מודעה ב- Time Out "אביב גפן מארח במועדון הזאפה את סטיוארט מרדוק (היוצר המרכזי והרוח החיה) מ- B&S והקלידן כריס הידוע כ- Beans". כל שעלה בראשי היה: WTF!? מה הקשר?! ביזארי לחלוטין. מאוד! התברר שלא מדובר בהופעה של בל אנד סבסטיאן, אלא רק באירוח של שירים ספורים אותם יבצעו במהלך הופעתו של אביב. ביזארי! מסתבר שהצמד הגיע לארץ במסגרת ארגון המתעסק בגדר ההפרדה. ואם כבר אז כבר, הם גם ינגנו.

התלבטתי עד הרגע האחרון אם ללכת. אני מעריך את אביב ומוקיר כמה משיריו, עם זאת איני מחזיק באלבום שלו ומעולם לא נכחתי בהופעה שלו, ובכלל אני רוצה את סטיוארט ובינז! אז למדתי בבית מספר שעות, והחלטתי להזמין כרטיס להופעה השניה (שתי הופעות התקיימו אתמול). הרי סטיוארט לא מגיע לארץ כל יום! הזמנתי, למדתי עוד קצת, התקלחתי ויצאתי להופעת חצות.

ההופעה של אביב היתה בעלת אופי אקוסטי ברובו. גיטרה אקוסטית וקלידים בצליל פסנתר. הערב נפתח בשני שירים של דניאל סלומון, הראשון היה "רבות הדרכים" בשירה משותפת עם דנה עדיני, חייב לציין שהביצוע החי היה יפה ונוגע (ואני בכלל אובר-סנטימנטלי בתקופה האחרונה) והמשיך לשיר נוסף. אחר כך החלה ההופעה של אביב,  והסתבר שהכרתי את כל השירים. אני לא מטורף עליו אך ללא ספק הוא מלחין מלודיות שבכוחן לכבוש ולגעת לעיתים (נו, סנטימנטלי). ואז סוף סוף הוזמנו סטיוארט ובינז! היפ היפ הוריי! סטוארט על אקוסטית, בינז בקלידים, גפן וסלומון ליוו בקלידים וגיטרה בהתאמה. והנה שירים של בל אנד סבסטיאן! והקול הגבוה והעדין של סטיוארט, עם הטקסטים הקורצים, חדי אבחנה ורגישות. באנגלית. סטיוארט ובינז. ניתוק. חו"ל. סקוטלנד. איזה כיף. לוגם מהדרמבויי מקשיב, מפזם לעצמי ונהנה. :) אמנם בוצעו שני שירים של בל אנד סבסטיאן ושני שירים של Blackfield (של אביב וסטיב וויילסון), אבל הלו! שני שירים של בל אנד סבסטיאן, וארבעה שירים בהם סטיוארט ובינז על הבמה לייב אין תל אביב בליל חול זה לא משהו שהולך ברגל במקום שכוח אל כמו ישראל.

אז זה היה היום של אתמול (כעת כבר שלשום, כלומר יום שלישי).

יום באמת נעים, שטוף שמש, פגישה עם ידידה, שוקולד, תעוזה והתחקות אחר בחור בשבילה כדי לא לפספס, לילה עם סטיוארט ובינז. ואני נהנה ומכייף מכל הלב.

אך משך כל היום, מן הרגע בו התעוררתי ועד הרגע בו נרדמתי לפנות בוקר, אני מרגיש באופן מוחשי בבטן, בגרון, ברגליים ובידיים את הגעגוע לוורודת הלחיים. מרגיש פיזית את האהבה השבורה שלי. והתוגה המסויימת שבפנים.

נמאס לי מימים טובים ונוגים. אני רוצה שיהיו פשוט טובים.

~ טיול בשדרות רוטשילד ~

~ רוטשילד והבאוהאוס ~

הנה מספר תמונות שתפסה הדיגיטלית שלי שהיתה טיפה רחוקה ולכן טיפה פספסה.

[סטיוארט ואביב]

[סטיוארט ובינז בחשכה]

[דינאל, סטיוארט ואביב. ביזאר!]

לילה טוב... :)