גרמופון נאיבי .....:::::: נסיון להתחיל מחדש... טרי, רענן, סקרן ומלא תשוקה. אהבה ומוסיקה. ::::::.....

אז יצא לי לעלעל ב"מוסף הביקיני" המיוחצן של מגזין המוחות "בלייזר".

דוגמניות רבות.

ברקע: בגדי ים. חול. ים. אופנוע. מכונית. קירות. מצוקים.

עשרות צילומים. לרוב צבעוניים. בודדים בשחור לבן.

הבנות בתנוחות שונות. רובן משועממות ומשעממות.

בחורות מעוצבות? מעוצבות מאוד (אולי מלשון "עצב"?).

רובן במבט חלול. חסרות הבעה או אולי בעלות הבעת אנדרואיד.

עורן נראה לא טבעי. הוא מעובד. מרוטש. פלסטי. סינטטי.

בחורות סינטטיות לא עושות לי את זה. לא מושכות לי את העין, הזין והרגש.

אם הייתי חושק בבחורות סינטטיות מסיליקון איכותי אולי הייתי מקיים קשר עם איזו RealDoll שווה, עם ניחוח חו"לי (מממ... יש לי חולשה לאסיאתיות ;)). אם כבר אז כבר. עד הסוף.

["תום69, קח אותי. אם כבר סיננטית אז קח הארדקור אמיתי!"]

הצילומים היחידים שעשו לי משהו היו צילומיו של אלון יעוז שצילם את גלית ליפר. על פניה נמשים, אמיתיים (אולי כמעט) לא מרוטשים. (מממ... לא אתחסד, אני מודה, מלאני פרס המענגת עצמה זה יאממי... אך גם פה לא הייתי מתנגד לעור וצבעים טבעיים יותר).  

מה שמוביל אותי לסוגיית "אידיאל היופי הבלתי אפשרי".

אנו מוקפים ומותקפים באימג'ים מכל עבר. אידיאל היופי מביט ומסתער מכל עבר.

פוסטרים אימתניים ברחובות, ריצודים על המסך הקטן והגדול, ועיתונות מפמפמת.

העצוב הוא שנשים (וגם גברים) שהן ללא ספק בעלות יופי מסויים וייחוד, ולמעשה מוכרות את יופיין, אינן יפות מספיק (גם ב"שיפוץ" של איפור), שגם להן צריך לרטש את הצורה עם איזה פוטושופ מתוחכם.

גם אידיאל היופי אינו יפה מספיק. צריך לרטש.

אידיאל היופי למעשה בלתי אפשרי.

הוא בלתי אפשרי, אך הוא דורש ממך להראות כך.

והלילה אתן (וגם אתם נו) מוזמנות למסיבה נוספת בה אתקלט. DJ תום69, אי שם בערבות סביון. אניע ישבנים, לבבות וראשים עם הרבה מוסיקה אקלקטית. הרבה רגש, צלילים וגרוּב. הרבה שוליים (ומעט מיינסטרים משובח). מוסיקה שאני נושם. כמה אדרנלין היה לי בערב הקודם. איזה אושר. שוב.

שיהיה לכם סופשבוע מקסים גאה ופרוע!