לא פעם אספתי חתולים פצועים, גוננתי על גוזל עורבים שנפל מן הקן (יחד עם להקתו הבוגרת המעופפת וזועקת מעליו) והעברתיו למומחים לחיות בר, הצלתי ציפורי דרור מצפורניהם של חתולים וטסתי לבי"ח חולים לחיות בר, אספתי כלב עזוב, או עצרתי לכלב בכביש ראשי והעלתי אותו לרכבי, הפגנתי בככרות, מול אוניברסיטאות, טיפלתי בכלבים, חתולים ותולעי משי ;) (הו בי"ס יסודי, מה שמזכיר לי שבשנים הללו עבדתי גם בפינת חי, עם הטווס, הברווזים, התרנגולים, הארנב השחור הגדול המדהים, הכבשה האומללה שנמלטה ודהרה בחצר בי"ס, והאנשים הרעים ששיסו בעת לילה כלבים בחיות פינת החי...).
לפני ימים במהלך שיחה על הכלבים האוזבקים (ומדוע לא מפרסמים את שם ה"יבואן"?! מדוע אין הוא מועמד לדין ומוכנס אחורי סורג ובריח?!) והמסירות של אתי אלטמן יו"ר "תנו לחיות לחיות", אמרתי שמבחינתי היא צריכה לזכות בפרס ישראל. המסירות הטוטאלית, האדיקות, ההקרבה, העשקנות למען שמירה על רווחה בסיסית, הגנה על זכויות טבעיות, של בעלי החיים, החיים איתנו ממש על אותה פיסת אדמה הטובעת באיטמות ואלימות של אנשים ארורים החיים פה, ראויות להערכה והוקרה עד אין קץ. הטוטאליות וההקרבה האישית של אתי אלטמן מעוררים בי יראת כבוד ותקווה.
והנה אני רואה רשימה של בן כספית שמנסח באופן מדוייק את מחשבתי מלפני כמה ימים. הוא מציע שאתי אלטמן תקבל את פרס ישראל.
לו יהי.
לפני ימים ספורים צפיתי בקדימון מרהיב ועוצר נשימה לסרט March Of The Penguins (הגדילו למסך מלא) שהופק בשיתוף עם National Geographic. במרכז הסרט מסע מסעיר וארוך של מאות(?) הפינגווינים הקיסריים באנטרטיקה אל המקום בו יתרבו ויביאו את אותה ביצה מופלאה בודדה. הטריילר ברגעים גרם לנשמתי להעתק מרוב פליאה והוד. תהיתי האם הסרט יוקרן בארץ... והנה שמחתי לקרוא היום ב"הארץ" ו"טיים-אאוט" כי הסרט עולה גם כאן השבוע. הנה אתר הסרט. אגב, בעברית הוא נקרא "משפחת הקיסרים".
["בני, אתה פינגווין הקשר הצפוני. עלייך לסגור פרטים האחרונים בנוגע להשתלטות החתולים והפינגווינים על העולם!"]
["אני מוכן למשימה!"]
ואם כבר בעלי-חיים וסרטים, הו! כמה אני מצפה ל- King Kong של פיטר ג'קסון ("שר הטבעות"). אתם חייבים לראות. פאקינג ואוו!!! אאלץ להמתין בסבלנות(?) עד ה- 14 בדצמבר...
["אלחם על אהבתי לאן דרו!"]
יאללה והלילה לצאת!
שיהיה סושפבוע מקסים ופרוע! :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
