גרמופון נאיבי .....:::::: נסיון להתחיל מחדש... טרי, רענן, סקרן ומלא תשוקה. אהבה ומוסיקה. ::::::.....

סופשבוע שחלף פתח לי את החודש באופן נעים, משעשע, אקטיבי ומעניין.

ליל חמישי, מממ... למעשה כבר היה שישי, הרבה אחר חצות, ואני שועט אל הופעה בניחוח בריטי משהו באיזו במת אנדרגראונד. אמנם לא היה מסעיר, אך גיטרות קוצניוֹת-קופצניות יחד עם אלכוהול לעת בוקר התיישבו לי טוב בפנים. בתום ההופעה המשכתי לפזז זמן מה, לפרוק ולהתמלא באנרגיות. יצאתי אל אשמורת הלילה, בדרכי לארוחת שחיתות לילית שכה אהובה עליי. בדרכי נתקלתי בברנש חבוש מגבעת ומעיל בלשים, מנורה אולד-פשן עם אהיל מזדקרת מגב מעילו, מתרוממת אל על ומאירה אותו. בידו אוחז גיטרת בס, מנגן בלוז ושר. הקשבתי. נתתי מספר זוזים. פגשתי בדרך בחור שלא ראיתי שנים. שוחחתי איתו ועם ידידתו דקות ארוכות. לפתע כשאני מסתובב איני רואה את ברנש-המגבעת-מנורה-הבלוזי. ההיית או חלמתי חלום? המשכתי אל מקדש השחיתות. בלסתי. שבעתי. נדדתי בשדרה חזרה אל הרכב. שאטתי אל ביתי. נרדמתי לפנות בוקר.

התועררתי בשישי אל מלחמת מים (אה, בעצם התעורררתי אל המטבח, הכנתי לזניה יאממי, ואחריה הלכתי בששון אל מלחמת המים).

ואחרי קרב כריות (היה כיף), Mobile Clubbing (ונציגיהם באדמת הקודש Pharsh) ארגנו מלחמת מים. הללויה! השתטות לשם השתטות. דבר מבורך (בייחוד בארץ לחוצה וחמורת סבר). יצאתי עם אקדח מים מצ'וכלל לאסוף את ידידתי הטובה, חברתי לקרב כריות ולאי אילו דברים. אספתי והמשכנו אל עבר כיכר רבין. 15:55 קרב מים מתחיל. רובי מים משוכללים, דליים משוכללים פחות אך בעלי קיבולת משמעותית הרבה יותר, שקיות שהוסבו לרימוני מים יעילים, בנים, בנות, רטובים, רטובות (יאממי!), שמח! השפרצתי, הושפרצתי, הרטבתי את העלמות והן הרטיבו אותי. הן הרטיבו אותי, ואני הרטבתי אותן. כעבור זמן החלפתי את הדק הרובה בהדק המצלמה. כמה מן הצילומים ממש פה למטה (אגב, כתבת וידאו פורסמה ב- Ynet). אגב, המים נשאבו ממזרקת הכיכר. מממ... המים נראו כמו מי הירקון ביום רע במיוחד או אולי כמו נהר האבולה הידוע. מקווה שלא נחטוף כולם אבולה. מחזיק אצבעות.

[מים מים בששון!]

[מחוייכת]

[תוך כדי]

[אחרי]

["חמודי, קח את הרובה ותשפריץ להם את הצורה!"]

["בוא נגדי!"]

[חמושים]

[חמושה]

[הזירה]

בסביבות שש, ידידתי ואני דידינו אל המכונית שלי משועשעים ורטובים.

חזרתי הביתה. והו איזו אמבטיה דפקתי. מקווה שלבסוף האבולה התנקזה ממני והלאה דרך פתח הניקוז.

קראתי, הקשבתי למוסיקה, ניגנתי על הפסנתר, בלסתי. הגיע לילה. יצאתי לאחר חצות, לאסוף חבר, המשכנו אל הלאונג'-בר הכה אהוב.

הגענו אל הלאונג'-בר. היה מלא באופן נעים. שקעתי באחת הכורסאות זמן מה. הזמנתי אלכוהול מהמלצרית הענוגה-והקרחונית. שוחחתי איתה קצת, שוחחתי עם החבר, שתיתי. הקשבתי למוסיקה, אקלקטית. כמו שאני אוהב. הבחנתי שמאחורי העמדה מתקלטת עלמת-חן. אחרי זמן החבר יצא החוצה לזמן מה, ואני עברתי אל הבר. יושב קרוב לעמדתה. והיא מחברת בין צלילים עדכניים אל צלילים עם ניחוח ישן, גרוּב שחור עדכני, גרוּב שחור ישן, צלילים לאטיניים, ריח צרפתי, אלקטרונית, רוק, ועוד. הזמנתי עוד אלכוהול. שתיתי והקשבתי. הבטתי בה מנגנת. מחליפה עיגולים עם צבעים שונים. חייכתי אליה כשאהבתי את החיבורים. חייכתי כשנהנתי מהמוסיקה והנעתי את ראשי וישבני (ההורס!) על כסא הבר הגבוה. היא חייכה אלי. המשכנו לחייך ולהביט מדי פעם. אחרי צלילים וצבעים רבים ואני עדיין יושב כמעט מולה, באחד מהחיוכים הנוספים, חיוך שנמשך, אמרתי לה שאני אוהב את המוסיקה. את החיבורים. היא הודתה לי על האנרגיות שאני מפיח. הודתי לה וחייכתי. היא המשיכה לנגן ואני להתנועע. החבר שב מעסקיו בחוץ. התיישב ליידי. שוחחנו, הקשבנו. אחרי זמן מה שילמתי וקמנו ללכת. ביקשתי ממנו להמתין שניה. לא יכולתי ללכת מבלי לומר דבר מה לעלמה מאחורי המיקסר.

קמתי מהבר ונגשתי אליה. החמאתי לה על המוסיקה. על האקלקטיות. הגיוון. הצבעים. הניחוחות. לחצנו ידיים, החלפנו את שמותינו היחודיים. היא התעניינה על הקשר שלי עם מוסיקה. שוחחנו קצת. שוב החמאתי. אמרתי שאשמח לשוחח איתה שוב. היא העניקה לי את מספרה. חייכתי. הודתי. נפרדתי עם חיוך.

שבתי אל חברי. שבנו אל האוטו.

נרדמתי לפנות בוקר שמח, מהול בקצת אלכוהול, וטוב לב.

התעוררתי בצהריים. מִשפוּחה.

אחר הצהריים יצאתי את ביתי לכיוון יפו סיטי. סקרן ושמח לצפות בתערוכת "שלושה בריבוע", תערוכת ציורים מפוקסלים מוגדלים (הנה אתר האמנים החמדמד. הנה פרטים נוספים ב- Ynet). התערוכה התקיימה בבית ישן-מחודש ביפו שהוסב בין 12:00 ל- 20:00 לגלריה. גרם מדרגות ארוך ותלול מוביל אל תוך הבית, בפנים מרצפות פרחוניות ישנות... מקסים. על הקירות הלבנים נתלו ציורים מפוקסלים מוגדלים. צבעוניים, מדוייקים ומשעשעים (צילומים בתחתית). חדר אחד הוסב לבר, ומוסיקה אלקטרונית, וגם Adam Green המלך. ציורים צבעוניים משעשעים מביטים, אלכוהול, מוסיקה לעת ערב בבניין ישן-מחודש ביפו. נעים.

[הבית. הכניסה הימנית]

[קוף מפוקסל]

[ראפר מפוקסל]

[בת ובן מפוקסלים]

[ציצים, יאממי יאממי, מפוקסלים]

[בחורה ובחור מפוקסלים]

[במבי מפוקסל... הסצינה בה הוא קורא לאימו שנרצחה שוברת לי את הלב]

[סופר גיבורים מפוקסלים]

[היוצרים המפקסלים כעת מפוקסלים]

[מרצפות, הזמנות, רגליים שלי]

מזה שנים אני גרוּפי של יצירות מפוקסלות באינטרנט. אחד האתרים האהובים עלי מכל הוא 'Flip Flop Flyin המבריק. החלק המטריף בו הוא Minipops המשלב את שתי אהבותי: פיקסלים ומוסיקה. במיניפופס מצויות מיניאטורות זערוריות של מוסיקאים שונים. מבריק! גאוני! אושר גדול! מוסיקאים אלטרנטיבית די איזוטרים, פופ, היפ-הופ, רוק קלאסי ועוד ועוד. כו-לם נמצאים שם! בדיוק הם. רק קטנטנים ומפוקסלים.

משם המשכתי לפאב... יומולדת, חברים ואלכוהול.

שבתי הביתה בלילה... המשכתי עם המוסיקה של Live8. חבר קפץ, נתתי לו דיסקים מעניינים ומרגשים.

המתנתי ל- Pink Floyd... הם עלו. התרגשתי ב- "Wish You Where Here" וב- "Comfortably Numb". גדלתי (גם) עליהם. הם (וטובים אחרים) פתחו לי את עולם המוסיקה, את הראש. רגשו אותי. כמה הקשבתי להם בזמנו... בתיכון... יום יום, שנים. Pink Floyd היוו לבנה מהותית ומשמעותית בחומה שלי. ולא הקשבתי לאלבומיהם זמן רב. מאוד. והנה קולו של רוג'ר ווטרס, התרגשתי. ואני חושב, באופן ביקרותי, שהביצועים שלהם היו טובים ועוצמתיים, גם אם התבגרו, הם פשוט נגנו טוב ולא הוסיפו הרבה מרגרינה, כמו שקרה לסטינג, שפשוט עיקר וטבח את "Every Breath You Take" בשידור חי. נורא.

הלכתי לישון לפנות בוקר... והתעוררתי ליום (ושבוע) של עיסוק לימודי קצת מעיק. אבל אני אופטימי. :)