גרמופון נאיבי .....:::::: נסיון להתחיל מחדש... טרי, רענן, סקרן ומלא תשוקה. אהבה ומוסיקה. ::::::.....

שני בלילה. תל אביב סיטי. מועדון הפטיפון.

Calvin Johnson ו- Arrington De Dionyso בהופעה! בתל-אביב!

Calvin Johnson הוא מהאנשים הטובים שיצרו את סצינת האינדי-רוק בארה"ב. אומרים שבגיל 15, אי שם באמצע-סוף שנות השבעים, החל הקשר החזק שלו עם מוסיקה קיצונית כשהקים תחנת רדיו פיראטית שניגנה בעיקר מוסיקת פּאנק בריטית. בהמשך הצטרף לתחנת קולג', הצטרף ללהקות רוק שונות ומשונות, וב-1983 הקים באולימפיה, וושינגטון, את ההרכב המיתולגי והמשפיע על סצינת האלטרנטיב\אינדי\אנדרגראונד\שוליים Beat Happening. כמו כן היה שותף להקמת העיתון Sub Pop (שהווה בסיס ללייבל Sub Pop... כלומר נירוונה? מישהו? ועוד רבים אחרים). קלווין הקים את הלייבל ה-מ-ש-ו-ב-ח K Records שמתעסק בעיקר בשוליים של מוסיקת אינדי-רוק עם נגיעות קשות של אקספרימנטליות. במקביל לכל אלה, הקים את ההרכב Dub Narcotic Sound System, ארגן פסטיבלי מוסיקה שונים, עבד עם Beck עם Jon Spenser Blues Explosion עם Built To Spill עם Modest Mouse ועוד ועוד ועוד. רק בשנת 2002 הוציא אלבום ראשון עם שמו, האלבום נקרא "What Was Me" (וכולל את השיר הגמלוני והמרגש "?Can We Kiss").

הקיצר, קלווין ג'והנסון הוא מלך. והוא מופיע שלוש הופעות בתל אביב (שתיים כבר היו, הלילה השלישית). הללויה!

זכיתי להקשיב ולראות את קלווין בהופעה בסוף ספטמבר האחרון, אי שם בברוקלין, באיזו מסעדה מקסיקנית שהוסבה ל"מועדון" הופעות. היה ערב מעניין, מרגש וביזארי מאוד. באותו ערב הופיע The Microphones, שהוא למעשה Phil Elvrum (שכעת נקרא Mount Eerie), חבר K Records. פיל הוא אחד מהמוסיקאים היותר מרתקים ומרגשים שפגשתי בשנים האחרונות, ולמעשה יצאתי מניו-יורק אל ברוקלין בעיקר בשבילו, וגם עלמה\פיה צרפתיה (נדמה לי שקראתי מאוחר יותר שהיא חברתו של פיל). קלווין לייב לבד הוא ביזאר-מהנה. כעת ידעתי (בערך) למה לצפות, ורצתי לפטיפון עם האוטו בשתי ידי.

וכעת לפטיפון:

קלווין לבוש מכנס בד ירקרק, חולצת צווארון משובצת בתוך מכנסיו, תספורת קצרה בצדדים. נראה קצת כמו איזו דמות "בּוֹקית" מהסדרה המצויירת King Of The Hill, שהתלבשה באופן קצת חגיגי. רק שבמקרה הזה מדובר בברנש ממש לא קונבנציונלי, אלא בבחור רדיקלי. קלווין לבד על הבמה הקטנה, שר סולו. ערום. עם גיטרה קלאסית, עליה לרוב פורט מדי פעם כשמתחשק. קולו עמוק מאוד. בריטון. שירתו גמלונית ועצלה באופן משובב. כששר, לעיתים מתנועע ומפתל את ידיו בתנועות אקזוטיות. שיריו מעין פולק-רוק-לאו-פיי-אמריקנה שכזה. עם מלודיות חזקות ונדבקות. מספר סיפורים ארוכים (תוך כדי פריטה פה ושם) על וודי גאת'רי, ועל בנו של ג'את'רי, על משקאות מאלט סובייטים ופסלים סובייטים, על ביקורו בלטביה, על הדחף שלו לשטוף כלים במשרד הלייבל (המשובח!!!!!!) שלו K Records. על החרון והקצף, אותם מרגיע בנשימות עמוקות, כשמבחין בפחית שתיה מונחת בפח רגיל ולא במכל המיחזור, ממש באותו המשרד (של הלייבל המשובח. נו!). בנוסף לסיפורים המצחיקים, והדרך המצחיקה בה מספר, הוא שר משיריו. הגיוני. בעיקר מאלבום הסולו הקודם "What Was Me" ומאלבומו החדש שודאי יצא בקרוב (הוא מכר עותקים צרובים ממנו ב- 30 זוזים בלבד, Before The Dream Faded שמו. בינתיים נשמע מבטיח). הוא שר על שתיית דם ארנבות, על נשיקות (כן, כן את "?Can We Kiss" - להורדה  בחינם באופן חוקי - לו ציפיתי, אך לא ידעתי אם ישיר) גם שר את השיר האהוב עליי של Beat Happening הנקרא "Angel Gone" (גם הוא ניתן להורדה בחינם ובאופן חוקי). כן, הוא גם ביקש מהקהל לשאול אותו שאלות.

הופעתו אינה קונבנציונלית. אך היא מצחיקה, מעניינת ואף מרגשת לעיתים. כן, הברנש הוא מלך וגם מוזרניק.

הלילה, יש סיכוי טוב, אהיה שם שוב.

[Calvin Johnson ה-4 ביולי בפטיפון]

[קלווין ג'והנסון דו-ראשי]

לפני קלווין עלה לבמה Arrington De Dionyso, בחור שיוצר בהרכב Old Time Relijun (גם הוא מוחתם ב- K Records). איני מכיר לעומק את יצירתו של ארינגטון. הבחור עלה והחל לדבר בעברית שבורה מאוד. משעשע. חזר לאנגלית. החל לשיר באנגלית (ואם איני טועה גם בספרדית פה ושם), זועק, משמיע קולות עמוקים רועדים (כמעט כמו דיג'רידו), טוחן את הגיטרה החשמלית שלו. לקראת הסוף עבר לקלרינט שקנה בשוק הפשפשים ביפו.

אגב, את הערב, עוד לפני ארינגטון, פתחו "המיותרים", שלושה חבר'ה ישראלים (סביבות 18?) שעושים נויז וחתומים בפאסט מוזיק (הלייבל שלו שייך המועדון). אנרגטי ומשעשע. ורועש כן.

[Arrington De Dionyso נותן בגיטרה]

[ארינגטון נותן בקלרינט משוק הפשפשים של יפו-סיטי]

הקיצר הלילה שוב, הזדמנות אחרונה להפעם. לילה בלתי קונבנציונאלי בעליל! מומלץ בחום!

Calvin Johnson ו- Arrington De Dionyso בהופעה! בתל-אביב!

מועדון הפטיפון, יצחק שדה 32 ת"א. 50 ש"ח (ואין לי אחוזים).

והנה ההזמנה... כמה שמחתי לראות את פוסטר ההזמנה תלוי ברחובות תל אביב, גם בליל חמישי הזה.

עלמות החן הקוראות ומשתוקקות לצפות ביישבני ההורס, יש סיכוי טוב שאהיה שם! להתראות! =)

[הזמנה]