גרמופון נאיבי .....:::::: נסיון להתחיל מחדש... טרי, רענן, סקרן ומלא תשוקה. אהבה ומוסיקה. ::::::.....

אז כאמור, למעשה ככתוב, בשבוע שחלף Calvin Johnson הברנש-המלך המוזרניק והבחור Arrington De Dionyso (מומלץ ללחוץ על הלינק ולקרוא כדי להתחבר להמשך), עם השם המוזרניק, המוזר בדרכו שלו, כיבדו אותנו בשלוש הופעות במועדון הפטיפון (שבת, שני, רביעי). אני ככתוב חוויתי את ליל שני. בליל שני, בתום הופעתו של ארינטון הוא מסר כי ביום רביעי ב- 18:00 הוא יעביר "כיתת אמן" במועדון הפטיפון. הכיתה מוגבלת לחמישה עשר אנשים. יש להרשם בדוכן עם הדיסקים ולאשר השתתפות ביום רביעי. ניגשתי. נרשמתי. שאלתי את ארינגטון מה יתרחש בכתתו,, אמר שקשה להסביר, אך מתעסק בעיקר ביצירת קולות. ברביעי אישרתי (נאמר לי להביא סדין או מגבת) ואחרי זמן מה יצאתי אל דרכי אל עבר הפטיפון.

ערב רביעי, השעה 18:00. בחדר הקטנטן שהוא מועדון הפטיפון. אור קלוש. בסביבות חמישה עשר בחורים ובחורות (ידועים יותר ופחות, ביניהם גם קלווין ג'והנסון בעצמו שזו, גם לו,פעם ראשונה) שוכבים על גבם (שמונח על המגבת\סדין). נושמים. מקשיבים. מתרכזים בנשימה. מניחים ידיים על הבטן. נושמים. ארינגטון עומד ומנחה. דקות ארוכות של נשימה. הוא מבקש לנסות להפיק קול פנימי, קל, מהגרון. להנעיד את מיתרי הקול, להרגיש איך הקול והרעידות מתפשטים אל קצוות הגוף. גלים קטנים, מרעידים את כולו. מרגישים. ממש. אט אט כל אחד מגביר את נהמתו. מין נהמת דיג'רידו קטן. מקשיבים ומפיקים קולות שאיננו מפיקים לרוב. מתרכזים בגוף, בנשימות, בקול, ברעד, במנעד, בשליטה על כולם. כולם שכובים. תרגלי קול מתחלפים. החלל הומה מדיג'רידואים פנימיים. אחרי דקות ארוכות ארוכות, אולי שעה, ארינגטון הנחה אותנו לקום אל אל כאילו מיתר מושך אותנו אל על. קמנו.

התעוררנו אל חלקו השני של השיעור. לאחר הקשבה לעצמנו, נקשיב לאחר באמצעות תרגילים שונים.

עמדנו במעגל. קיבלנו מעין גליל עץ חלול, בערך באוך 40 ס"מ קוטר 7 "ס"מ שצידו האחד חסום בלוח עגול קטן עם קפיץ(?) וחוץ משתלשל מטה מצידו החיצוני של הלוח. עלינו להעביר את ה"מיקרופון" הזה (כשמכוונים קול אל גליל העץ, הוא יוצה תהודה. הגברה.) מאחד לשני. כל אחד בתורו משמיע קול מסויים, עם מחווה של תנועת גוף, על היתר לחקות אותו. כולם מביטים. וחשוב מזה, מקשיבים. כל אחד נותן את הקטע שלו. כולם חוזרים אחריו יחדיו. הגליל עובר אחד אחד, כל אחד מביט, מקשיב, משתחרר, משתטה, מתפרק. ערכנו כמדומני שלושה סבבים שכאלה. הקשבנו די הרבה. כיף ומשחרר.

במעגל. אחד התחיל קול (נהמה, שירה, ציוץ, ככל העולה על רוחנו), ספונטני. בתום כמה רגעים עליו ל"מסור" את הקול למישהו אחר במעגל. על המקבל להמשיך לפי האנרגיה שקיבל. למצוא הגיון מסויים בצליל ולהמשיכו. אך להמשיכו עם גוון אחר. אישי. הקשבנו והתמסרנו בקולות. והתמסרנו.

במעגל. אחד מתחיל קול, מי שלצידו מתלווה אליו בקולו, ממשיך אותו. שניים יחד. הראשון מרפה והשלישי ממשיך את השני... במעגל וכן הלאה.

ארינגטון בחר בשני מנצחים. מנצח ומנצחת (אחד מהם עם ישבן הורס, נו). המנצחים עמדו גב אל גב. כל מנצח בחר בזוג שיעמוד לפניו. המנצח ניצח על הצמד. זה השמיע קולות לפי הגיון הניצוח. המנצח התלהב. ניצח, קפץ, הקיז את דמו(?), לאחר זמן רצה להתחלף ולהשמיע קולות בעצמו. ;) התחלף. לבסוף המנצח, שכעת משמיע קולו בעצמו, וזוגתו לקולות, פצחו בשירת ג'יבריש, שיר חבובות-סטייל, ורקדו עד כלות כשכולם צופים. היה מצחיק וכיף.

התחלקנו לזוגות. גב אל גב. אני ישבתי על הרצפה, צמוד לעלמה. נשמנו. ניסיתי להקשיב לנשימותיה. הקשבנו. אט אט היינו צריכים לפצוח בקולות (לא גניחות, תרגעו), גב אל גב. להקשיב. להתאים עצמינו, קולותנו, אחד לשניה. אט אט, מנשימות, המיה הציפה את החדר. אחרי דקות ארוכות, קשובות ונעימות ארינגטון נתן סימן עם הקלרינט. אט אט השתתקנו.

טרם התפזרנו ארינגטון רצה לשמוע חוויותינו מהמפגש.

הוא סיפר חווייתו. הוא העביר את הכתה בערים שונות בארה"ב, באיטליה, ספרד ועוד. הוא הרגיש שבכיתה שלנו היתה פתיחות רבה יותר, הקשבה, שיתוף פעולה. מעניין.

התעוררנו אחרים באופן מסויים. עברנו תהליך קצר ששינה משהו. משך שעתיים וחצי חבורה אורבנית למדי, מפיקה קולות מהגוף, קולות שאיננו מפיקים לרוב סתם כך באמצע היום. מקשיבה.

לכולם היה ברק בעיניים.

לאחר כמעט שעתיים וחצי התעוררנו למציאות סואנת ולא קשובה.

(אגב, את האירוע לא צילמתי, היינו עסוקים בחוויה)

חלק גדול מהחבורה שבו אל אותו החדר, אל מועדון הפטיפון, שעתיים אחרי. הופעה אחרונה, לסיבוב הזה, של קלווין ג'והונסון וארינגטון דה דיוניסו. שוחחנו אחד עם השני על החוויה שחווינו שעתיים קודם. ברקנו. ממש. חלקנו סוד. מיוחד.

הפעם את הערב פתחו בשלושה שירים פּאנקייק. אחריהם עלה ארינגטון, הפעם לא לבד, אלא מגובה במתופף ובסיסט (פרום יזרעאל), ארינגטון על החשמלית. מתפרע, נותן בקול הדיג'ארידו המוזר שלנו, שכעת אנחנו, חברי הכיתה המיוחסים, הבננו קצת יותר כיצד מפיק אותם. לאחר מספר קטעים, המלווים ירדו, והוא השתולל על הסקסופון. ירד.

קלווין ג'והונסון המלך עלה. הפעם נראה קצת פחות כבעל "redneck-שיק" משעשע (בניגוד לליל שני). טי שירט שחורה עדיפה על חולצה משובצת. ;) כרגיל, שר וסיפר. הרבה. הפעם הופעתו היתה טיפה יותר קונבנציונאלית מהופעתו בליל שני. מממ... או שפשוט זה אני שהתרגלתי... היה מעניין, מצחיק, מהנה, מוזר, ואף מרגש.

לילה של הארדקור טוטאלי לסוגו.

This Is Hardcore

בסוף הערב שוחחתי עם שניהם שוב. על השהות בארץ, הטיול לג'רוזלם שהם ערכו, על המשך הטוּר שלהם, על הפעם שפגשתי את קלווין בהופעתו באותה מסעדה מקסיקנית שהוסבה למועדון אי שם בברוקלין, ועל התחושה שלו בתום הביקור בארץ זבת חלב לרעב של אנשים למוסיקה קצת אחרת. קלווין אמר שיש סיכוי טוב שאמנים נוספים מהלייבל שלו, K Records, יבואו לכאן. כנראה ש- Mirah תגיע. הלוואי. מבחינתי שיערוך פסטיבל K Records אין יזרעאל. מדובר בפאקינ' לייבל משובח!

[ארינגטון דה דיוניסו נותן בגיטרה]

[ארינגטון דה דיוניסו נותן בסקסופון]

[קלווין ג'והונסון המלך]

ליל רביעי באופן מסויים חתם סופשבוע שהמשיך לשבוע גדוש בהתרחשויות. דבר לו אני כה מתגעגע מאז שהכרתי לעומק את העיר הגדולה, ניו-יורק-סיטי שלי. בה כל הזמן קורה משהו. התרחשויות אורבניות שונות ומשונות (והו הו נכחתי שם באירועים משונים).  סופשבוע שנפתח בהופעה, ברנש-מנורה, מלחמת מים (השטתות לשם השטתות!), דיג'יית אקלקטית ותערוכת פּיקסלים ביפו, המשיך בשני ערבים משובחים ושונים, עם צליל, טעם וניחוח כל-כך שונים מכל מה שקורה פה, וכל כך התגעגעתי לאלה. הם מזינים אותי. מפרים. והו כן, אותה כיתת אמן מעניינת שהותירה חותם מסויים. הו הנורמליות האורבנית. ובין כל אלה היו עוד אי אלו התרחשויות.

וליל חמישי, לשם שינוי(?), התחפרתי נוגה תחת השמיכה. :/

וסופשבוע האחרון כלל אירועים מסויימים, אך שקטים, מאופקים ומסוגננים הרבה יותר מן השבוע שחלף.

נו, אני צריך התרחשויות.

ניו-יורק מחכה לי (אולי בקרוב?).

שיהיה שבוע משובח! :)