גרמופון נאיבי .....:::::: נסיון להתחיל מחדש... טרי, רענן, סקרן ומלא תשוקה. אהבה ומוסיקה. ::::::.....

טוב, הנה השלמות נוספות. תיעוד נוסף וחלקי של אירועי השבועות שחלפו... שבועות שלא כתבתי ותיעדתי פה (מממ... אך כן בהתכתבות עם ורודת הלחיים. חסר תקנה שכמותי?).

חבר טוב שלי לומד אומנות במדרשה לאמנות בבית ברל. ביקרתי שם מספר פעמים וכל פעם אני מתקנא מחדש במקום. קמפוס פתוח, מלא אוויר, חופשי, עם מרחב שגורם לי לחוש חדוות יצירה מן הרגע בו אני נכנס בשער המקום. המקום מזכיר לי באופן מסויים חוות באדריכלות לאטינית; חצר פנימית, מוקפת במבנים דו קומתיית, עם צריחים שניתן יהיה להשקיף למרחוק, חווה מוקפת חומה שמוקפת בשדות. טוב נו הארכיטקטורה של המדרשה עצמה אינה לאטינית כלל, אך צורת המבנה מזכירה. בכל מקרה כיף. :)

הקיצר התקיימה בתחילת החודש תערוכת בוגרי שנה ד', ואני כחובב אמנות גררתי את חברי שלומד שם. אה! הזכרתי קודם "חדוות יצירה" מה שמזכיר לי שהבחור מתאונן (ולא מאונן!) על כך כי לפחות פעם בשבוע יש לו שיעור ציור מודל. מודל עירום. עלמת חן במרכז הכתה ללא בגדים. ניתן וצריך לבחון כל פיסת עור בגופה, כל קימור. יאממי. והוא עוד מעז להתלונן. אמונה, צניעות וכאלה. ואני משווה את לימודי המשפטים שלי, שעות בהן עלי לבחון את גופן של פרופסוריות שלא ראו אור יום מאות שנים. והוא עוד מתלונן! ועכשיו אני צריך לכתוב את המשפט עם "...נותן שיניים" וכו' אבל הוא נדוש. הקיצר, כמו שנערה שאהבתי תמיד אמרה: "אין סדק בעולם". אה ומתסבר שמרבית הסטודנטים במדרשה הם ממין נקבה, כלומר עלמות חן. אה, ובנוסף במהלך ארבע שנות לימוד יש סיכוי טוב שכשתראה צילום או ציור עירום תוכל לזהות את שדה הענוג ואת האפרסק-דג (כל הזכויות שמורות לטום רובינס המלך), יאממי, של הסטודנטית לכתה שמופיעה בו. שכן רבות ורבים (מהסטודנטים הזכרים הספורים שם) מתעסקים, מן הסתם, בגוף, במיניות. ושוב אני זועק מבין פסקי-הדין ששוכבים לי על השולחן: "אין סדק בעולם"!

הקיצר הנה חלק מבין הצילומים שצילמתי (היו עשרות מציגים, להלן מבחר מצומצם, השתדלתי לציין את שם האמן\ית לצד יצירתו\ה):

[המדרשה]

[חלק מסדרת צילומים. לצערי אין לי את שם האמנית.]

[טבעת ענק התלויה במרכז חלל. בתוכה רצף אינסופי של קומיקס הנובע מקומיקס. משעשע ומטורף. הנה פיסות ספורות. יובל שטרן.]

[סדרת צילומים. קרן הלוי.]

[פסל אדיר מימדים (גובהו בסביבות 2 מטרים). אייל כץ.]

[עדי ליאור]

[סיגל יפה]

[דביר כהן-קידר]

[חלק מסדרת מיצג מהדקים. לצערי אין לי את שם האמן\ית.]

[חלק מסדרת פורנו במכחול. יובל שלגי.]

ב- 4.8 הקשבתי וחזיתי בהופעה הקרנבלית של ה- Balkan Beat Box במועדון הג'ה-פאן. הרבה גרוּב משובח, חיוניות, ברק ושמחת חיים (דברים הנעדרים כמעט כליל מן המוסיקה שנוצרת פה. והלוואי והיתה פה מוסיקה שגורמת לקריסת מערכות. לצערי מרבית הצליצים שנעשים בארץ הם לא באמת שמחים ולא באמת עצובים. ככה סתם באמצע. ללא תשוקה.). לא הייתי הרוס על האלבום של הביט בוקס, בהופעה הקסם נמצא. מומלץ מאוד!

ב- 6.8 חוויתי במועדון הזאפה את הופעתו של Kenny Garrett, מגדולי הסקסופוניסטים של ימינו, בליווי חבורת נגנים צעירים נוצצים (בסיסיט מאופק, פסנתרן נפלא, ומתופף סוער). לצערי אין לי צילומים מן האירוע. היה מופע ג'אז אנרגטי ופרוע.

למחרת 7.8, חזרתי לזאפה להקשיב ולראות את הפסנתרן האגדי Maurice el Medioni. מוריס, יהודי יליד אלג'יר, בן 77 עם ידיים קלילות של נערה, מנגן בבסיסו מוסיקת Rai. הוא משלב מוסיקה ערבית, עם ג'אז, מוסיקה קובאנית, קלאסית ובוגי-ווגי. שר בערבית\צרפתית. הבחור ניגן בליווי קונטרה-בס ודרבוקות (קובי אוז הצטרף במפתיע לשיר אחד. היה שמח.). ניגן כשעתיים רצוף ולא התעייף. ניגן קליל, שמח ומלא הומור ופעימות לב. חגיגה. מוריס פתח את ההופעה באיזכורו של עמיתו, והקדיש את אחד משיריו לעמיתו Ibrahim Ferrar, חבר החבורה הקובאנית הקשישה Buena Vista Social Club, שהלך לעולמו לילה קודם במולדתו. מרגש היה להביט בידיו מרחפות ובהנאה שעל פניו. ואוו... לנגן כמוהו... מממ... הפסנתר שבחדר קורא לי.

12.8, שישי בצהריים, חבר, ידידה ואנוכי משוטטים בת"א, מגיעים לשינקין, רובצים בבית קפה וממשיכים בדרכינו אל עבר "שוּקולטורה" שהתקיים במועדון (קולנוע) "זמיר". בעוד אני הולך, אחרי הרביצה, במעלה רחוב שנקין אני מבחין בשלט גדול שמבשר על בואו של המוסיקאי והדי-ג'יי היוצר Diplo. דיפלו בארץ. בתל-אביב סיטי. !Happy Happy! Joy Joy. מדובר בבחור שמערבב תבלינים לאטיניים עם היפ-הופ, גרוּב שחור, פופ, כינורות, אורגנים, גיטרות ועוד. מעניין באוזן ושמח. והברנש הכיר לעולם את M.I.A הסרילנקית שהלוואי ותעשה בי שפטים. הקיצר, מרבית הדיג'יים שמגיעים לארץ, לא באמת מעניינים או מסקרנים. הוא כן. והוא בדרך! (הפקת קפה ברזילי, מחר 25.8, במועדון הכליף, יפו סיטי). ונחזור לסיפורון - הקיצר נעצרתי מול השלט בשמחה. בהיתי. צהלתי לפני חברי. ואופס הבחורינה המשיכה בדרכה. איבדה אותנו. איבדנו אותה. לאבד אדם בשינקין. סיפור מטומטם. לאחר חיפושים ואי מציאה, המשכנו לזמיר. הגענו. לאחר שעה האבדה נמצאה. מזל.

שוּקוֹלטוּרה היה מחזה מלבב. דוכנים של הוצאות קומיקס, שירה, ספרות, מגזיני אומנות, דיסקים של לייבלים עצמאיים ועוד ועוד. בקומה העליונה מלא הופעות מבית פאסט מיוסיק ובית פית\קית. חינם. מלא חדוות יצירה. כיף. שרצנו שם מספר שעות.

הנה מספר צילומים:

[מבט מהכניסה]

[מבט מלמעלה]

[מבט מלמעלה]

[מבט מלמעלה 3]

[ולמעלה הופעות בשרשרת (לצערי איני זוכר את שם ההרכב. עלמת החן שלטה!)]

שוב שישי, 19.8, קפצתי למסיבה ותערוכת רחוב בפלורנטין שאורגנה ע"י אנשי סקוואט וגובתה בדיג'יים על הגג.

[מבחוץ]

[Fix The Heart With Work Of Art]

[חלון. מסגרת יפה לתליית צילומים]

[מבפנים]

[עוגה]

[כוכבים]

הקיצר היו שבועות רצופים במיני מפגשים והתרחשויות, שרק חלקן הצבעוני סוקר פה. ובפנים לעיתים אפתיה, הנאה וסערות.

ומחר Diplo ביפו! =)

שיהיה לילה טוב. :)