| 8/2005
 אז איך בכלל פגשתי את ורודת הלחיים?
אז שישי בלילה יצאתי אל הלאונג'-בר-גלריה האהוב עם ידידה. עקב עייפותה ובקשתה יצאנו אל הבר יחסית מוקדם ושבתי אל ביתי יחסית מוקדם (למרות שרק התחלתי להתחמם). נחתתי בחדר,קילפתי את הנעליים, הגרביים ומכנסי הג'ינס. נותרתי בבוקסר וחולצה גברית פתוחה. פתחתי את המייל והנה אני רואה שהגיע פתק מפתיע ומשמח מורודת הלחיים, כתבה שתשמח לשוחח איתי במסנג'ר אם אני ליד המחשב.
המסנג'ר הזה. הו! הכל בגללו!
אז איך בכלל פגשתי את ורודת הלחיים? ומה הקשר של המסנג'ר?
חופש פסח 2001, סטודנט חופשי לעשרה ימים, אני טס לבדי לקרוע את לונדון בשמונה ימים. כרטיסים ללילה עם Stephen Malkmus ו- Calexico ו- Lift to Experience הכנתי מבעוד מועד. וגם ללילה עם Boadcast ו- Yo La Tengo. וגם ללילה עם Television. ואחרי יומיים שם עוד הצלחתי להשיג כרטיס (אחרי שמשכנתי את ביתי) להופעה סגורה של Sparklehorse. הרבה צלילים מגוונים. הקיצר נסעתי גדוש באנרגיה ותשוקה לשתות את העיר כמה שרק אוכל.
נחתתי בלונדון וסרתי אל עבר ההוסטל, לו עשיתי בוּקינג ברשת, מרחק הליכה מרח' אוקספורד (Astor Museum Inn). עשיתי צ'ק-אין וגררתי עצמי ואת המזוודה אל החדר במעלה המדרגות (קומה שניה? שלישית?). אני נכנס אל החדר ורואה שתי עלמות בתוכו, יושבות על מיטה, מתעסקות בתכולת מזוודה. אני חושב לעצמי: "בנים-בנות יחד! מגניב!". אני מציג עצמי, הן מציגות עצמן. שתיהן מארה"ב. אחיות. הצעירה כך יתברר לי שנים אחרי, תשנה את מהלך חיי. היא היא ורודת הלחיים. אנחנו מקשקשים קצת. הן הגיעו אל לונדון בחופשת הפסחא (Easter). נותרו להן שלושה ימים. משוחחים זמן מה, אני מתארגן, שוטף פנים ויוצא את החדר לכבוש את העיר.
כשאני חווה מקומות אחרים, בייחוד ערים גדולות, בייחוד ניו-יורק, אבל גם לונדון, אני מתמלא בחיוניות וחיוּת מטורפת, אני חווה ומנצל כל דקה. ניזון ומוּפרה מהמזונות התרבותיים (וגם הקולינאריים). מוסיקה, אמנות, לילה, המולה ואיי שקט ירוקים. מתעורר בשעות הבוקר המאוחרות והולך לישון בשעות הבוקר המוקדמות. כך שבהוסטל כמעט ולא הייתי.
בהוסטל החמים היתה ארוחת בוקר קטנה במרתף. ורודת הלחיים, אחותה הגדולה ואני נפגשנו שם. אכלנו, שוחחנו קצת והמשכנו דרכנו בנפרד אל היום. בלילות חזרתי מאוחר מהופעות. בלילה ההוא חזרתי אל החדר, שהיה כבר חשוך, ורודת הלחיים היתה ערה, אני שכבתי במיטתי, היא במיטתה. שוחחנו בלחש אל תוך הלילה. בבוקר התעוררנו, אכלנו יחד, עם אחותה. המשכנו אל דרכנו לשארית היום. הפעם הלילה היה פנוי מהופעה, לשם שינוי חזרתי אל ההוסטל מוקדם יחסית. ורודת הלחיים ואחותה היו שם, הציעו לי להצטרף אליהן לארוחת ערב במסעדה איטלקית סמוכה. לצערי הייתי מפוצץ ממשהו שבלסתי זמן קצר לפני - אך שמחתי בביישנות והצטרפתי אליהן.
היה נעים ומשעשע. נהניתי להביט ולשוחח עם ורודת הלחיים. במסעדה (שם למדתי שכשהיתה קטנה היא "חטפה" חתול מפני שאהבה אותו ורצתה אותו לעצמה), בארוחות הבוקר ובשיחות אל תוך הלילה. שלושה ימים חלפו להם. התעוררנו אל הבוקר בו ורודת הלחיים תעזוב את העיר. ירדנו יחד לארוחת בוקר. אכלנו. שוחחנו. אחר כך ישבנו, היא ואני, על ספה (חודשים אחרי הזכירה לי שהנחתי על כתפה לרגע את ראשי, והיא חשבה שזה חמוד...:)). בשעות הבוקר המאוחרות ורודת הלחיים ואחותה סיימו לארוז ויצאו עם המזוודות והתיקים לכיוון ה-Tube (הרכבת התחתית) שתיקח אותן אל שדה התעופה שממנו ישובו אל העיר הרחוקה שלהן.
הצעתי לעזור להן לסחוב את המזוודות והתיקים עד לתחנת הרכבת, מספר בלוקים מההוסטל. הרגשתי שאני לא רוצה להפרד. נהנתי לשוחח עם ורודת הלחיים. יצאנו מהחדר. יצאנו מההוסטל. עברנו בגן סמוך עם כל המזוודות. שוחחנו, התנשפנו, הגענו לתחנה. ירדתי איתן למטה לרציף. הרכבת הגיעה. חיבקתי את ורודת הלחיים. נופפתי לשלום. הרכבת התרחקה. הרגשתי חלל מסויים, אך לא חלמתי שלמעלה משנה אחרי אפגש עם ורודת הלחיים בעיר הגדולה, ניו-יורק-סיטי שלי, בה אתאהב ואוהב עד כלות.
יומיים אחרי שעזבה את לונדון, חגגה ורודת הלחיים את יום הולדתה. בלילה גשום, אחר הופעה, סרתי אל קפה-אינטרנט קרוב, כתבתי ושלחתי ברכת יומולדת.
בינתיים עלמות חדשות נכנסו אל החדר וחלקו אותו עמי; גרמניות, צרפתיות ושבדית שחורת שיער. המשכתי להתהולל בעיר. חוויתי אותה במיני אופנים ושבתי אל הארץ. אל הלימודים.
מאז ורודת הלחיים ואני היינו מתכתבים פעם בכמה שבועות או חודשים. קשר לא הדוק.
כמעט שנה וחצי אחרי, חבר טוב שלי טס ללמוד אי שם בחו"ל. הוא השתמש בעיקר במסנג'ר. אני בעיקר באייסיקיו. לרגל נסיעתו התקנתי את המסנג'ר במחשבי. כנסיון הוספתי לרשימת הקשר את כל החברים להם יש חשבון בהוטמייל. גם לורודת הלחיים היה חשבון הוטמייל. והנה... חצי שעה אחרי, בליל ה- 25 בספטמבר 2002, היא כחלחלה-ירקרקה. היא אוןליין. :)
שוחחנו ארוכות, משך כמה שעות. היא היתה בעבודה. המשכנו את השיחות שהתחלנו למעלה משנה קודם, בעודנו שוכבים בלילה במיטות נפרדות בחדר ההוסטל. השיחות הפכו תכופות יותר. כמעו מדי יום. שעות מדי יום. שיחות פתוחות. אינטימיות. מצחיקות בטירוף. למרות הימים והיבשות שמפרידים בינינו, למרות התרבויות הקצת שונות, הדת, המוצא, מצאנו שפה משלנו. נוצצת וייחודות. מעבר לשפה האנגלית בה אני שוחה זכיתי ללמוד מספר מילים בספרדית, ואותה לימדתי מספר מילים בעברית. דיברנו על הכל, כתבנו מכתבים, שלחנו חבילות. החלטנו להפגש. סוף סוף. בקיץ. עשרה חודשים אחרי שהופיעה כחלחלה-ירקרקה. היא ואני בעיר הגדולה, ניו-יורק-סיטי שלי, אותה אני מכיר כה טוב. ולמרות שהעיר הגדולה שלה נמצאת שעות טיסה ספורות משם, על אותה יבשת, ולמרות שמטיילת הרבה, היא טרם ביקרה בה. אני, הבחור מתל-אביב-סיטי, אהיה המדריך שלה בעיר הגדולה.
ניפגש בעיר. ידידים. חברים טובים. סוף-סוף נשוחח פנים מול פנים. נראה.
איזו התרגשות. ואוו... כמה התרגשתי.
נפגשנו בעיר הגדולה... ניצוצות מתוך חברוּת. אהבה. תשוקה מטורפת. העיר הפכה שלנו.
מאז נפגשנו שוב. מאז קרו הרבה דברים. רבים מהם נשפכו אל תוך הבלוג הזה... רשימות על גבי רשימות, רסיסי דמעות ושברי לב אוהב ומתרגש.
היה יכול להיות סיפור מרנין לילדים... ;)
[כאן הכל התחיל. דלת הכניסה של Astor Museum Inn]
מממ... והשיחה המפתיעה במסנג'ר מיום שישי (איתה פתחתי את הרשימה)?
רשימה עליה תגיע בקרוב.
המשך יום נעים... :)
| |
| כינוי:
מין: זכר MSN:
 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
