| 9/2005
זקפת בוקר בניו-יורק. הרס 9/11.
תמר: "טל! את לא מאמינה, התעוררתי ואני רואה אותו פה ישן לצידי, כולו מתוח לגמרי, רואים לו הכל דרך החנות של הבוקסר".
אני מתעורר לאיטי אל תוכן השיחה, מבין מה קורה... ודאי מסמיק קצת... ומעמיד פני ישן.
טל: "באמת? ואיך, זה גדול?"
תמר: "גדול"
הרגשתי שהסדין הדק מכסה את רגליי בלבד, אני עוטה רק בוקסר כחול. חם בניו-יורק בקיץ. ועוד בדירה ללא מזגן בסלון בו התנחלנו. אז התעוררתי בבוקר, כל כולי, שוכב בצד השמאלי של המיטה המתקפלת. תמר הלילה ישנה לצידי. פתח חנות הבוקסר פונה ימינה. העלמה התעוררה, נתקלה, ורצה לספר לחברה, טל, שהתעוררה בחדר הסמוך.
פדיחות. מממ... וקצת מעורר.
התגוררתי בדירה של חבר, מזה מספר שבועות, מאז שהגעתי לעיר הגדולה. רון. חבר ילדות. לא היה לי נעים בתחילה "להתנחל" לו בדירה. עצם זה שהוא חי כעת בניו-יורק, לא אומר שהוא צריך להפוך את דירתו לאכסניה. הזמנתי חדר עוד טרם נחיתתי בעיר. הוא התעקש שאבטל ואגור אצלו. ביטלתי ובאתי. לא התראנו שנה. שנה חלפה מאז ביקורי בעיר הגדולה. אותו ביקור בו פרחה אהבתנו של ורודת הלחיים ושלי. כשרון ואני יחד אנחנו עושים כל-כך הרבה שטויות. כיפכופים וירידות על אמהות. אנחנו כאלה בנים בני 14. מצחיק בטירוף.
שבועות אחרי שהגעתי לעיר ולדירתו, התנחלה בה טל. בחורה שרון הכיר בעת לימודיו בארץ. זו לה פעם ראשונה בניו-יורק, אני הייתי "המדריך" שלה. ביקרתי לראשונה בניו-יורק שהייתי בן חמש וחצי, מאז זכיתי לבקר בה שוב ושוב. אני נפעם ונלהב מהעיר בכל פעם מחדש. אך העושר, העזובה, והקצב שלה, מוכרים לי מינקות. היא מסעירה אותי ומרגשת, אך לא זכיתי לחוות ממש הלם ראשוני מעוצמתה. כשירדתי לראשונה עם טל אל השדרה החמישית, מאיזור הסנטרל פארק ועד הטיימז סקוואר, התרגשתי להביט בעינייה ההלומות והבורקות. היא היתה בהלם. הלם ואקסטזת שוֹפינג. הזוהר של השדרה החמישית הימם אותה. עצום. גדוש. שופע. בוהק.
עצרנו בכל חנות. יקרות וארציות יותר. היא בוחנת. מודדת ומודדת. ולעיתים קונה. באקסטזה מוחלטת. בהכנסנו לאחת החנויות, לפתע היא פגשה בחורה. תמר. הן לא נפגשו שנים, מאז איזה טיול למזרח. תמר הצטרפה אלינו. תמר מתוקה. בעלת שיער זהוֹב, עיניי דבש, מעט מלאה, פנים חמודות. בחורה שנעים לשוחח איתה ולשהות בחברתה, חובבת אמנות (כמוני). באותו טיול נפרדת מבן זוגה שעבר לחיות אי שם בארה"ב.
התחלנו להסתובב שלושתינו יחד בבקרים ולעיתים בערבים, כשאני, כמובן, דוחס בין יציאות איתן לברים ודאנס-ברים שונים, מיני הופעות אלטרנטיבית בוויליג' שמזינות אותי.
והנה לילה אחד, אחר מסיבה מטורפת, לתמר לא היה מקום ללון בו. טל ואני הצענו לה להצטרף ללילה, אל הדירה שאימצה אותנו. היא הצטרפה. רון בלילה ישן בחדרו לצדה של טל (ידידים בלבד), ואני בסלון, במיטה הנפתחת לצדה של תמר. נשכבנו, שוחחנו קצת... איחלנו לילה טוב. ונרדמנו. לפנות בוקר התעוררתי כשפניי קרובות קרובות אל פניה. או ליתר דיוק, אפה קרוב אל שפתיי. הבטתי בה. שאפתי את ריחה המתוק. חייכתי. נרדמתי.
והנה מספר שעות אחרי... התעוררתי לקול שיחתן המצחקקת... לקול תרועת זקפתי.
אני עדיין מעמיד פני ישן, טל פנתה אל חדרה ותמר נכנסה אל חדר האמבט. ואני משכתי את הסדין מעל ראשי והמשכתי לנמנם עד שתמר תצא מהמקלחת. התעוררתי שוב כששמעתי את דלת חדר האמבט נפתחת. ניתרתי מן המיטה, לקחתי בגדים נקיים ומגבת, חלפתי על פני תמר וטל חמוש בבוקסר הכחול, איחלתי להן בוקר טוב. תמר הודתה, צחקקה, והעבירה, ולא בחטף, את עיני הדבש הבוחנות שלה על איזור חלציי.
יצאתי מן האמבטיה, ויצאנו לקרוע את העיר. שלישיה צוהלת אל איזור הסוהו. היום עבר כרגיל, ללא איזכור האינסידנט. בלילה, אחרי יציאה, שבנו שלושתינו אל הדירה, מעט מבושמים. פתחתי את המיטה, הצעתי את המצעים. תמר נשכבה ואני לצידה. שוחחנו קצת... איחלנו לילה טוב. ונרדמנו. לפנות בוקר התעוררתי שוב כשפניי קרובות קרובות אל פניה. שוב, אפה קרוב אל שפתיי. הבטתי בה. שאפתי את ריחה המתוק. חייכתי. נרדמתי.
בוקר, שעות ספורות אחרי, והפעם הסדין מכסה - אחיזה רכה של יד ענוגה מעירה אותי...
והיום ניו-יורק שלי מציינת את ספטמבר אילבן, 9/11.
אני זוכר את תחושת ההלם שהכתה בי לפני ארבע שנים. את הטלוויזיה שהיתה דלוקה משך ימים. את ההרס ההוליוודי. את הצליל המוזר והקודר שהדהד שלושה וחצי שבועות אחרי, עת חזרתי לבקר את העיר המוכה. את מאות מודעות הנעדרים התלויות ברחובות, נושאות פניהם של אנשים רבים שלא ימצאו. את נרות הזכרון ברחובות. את הפרחים. את התכנסויות האזכרה ביוניון סקוואר. את עדותה וסיוטי הלילה של חברת-ילדות אמריקאית שנקלעה ברכבת תחת קומפלקס World Trade Center בעת התרסקות המטוס הראשון. את ריח האפר והשריפה שהגיע בעת ליל עד לצפון הסוהו (רח' Prince & Broadway)... עשרות בלוקים מן האיזור הבוער. חודש(!) אחרי שהתחיל לבעור. הריח...
והיום, 11 בספטמבר, עוזבים את עזה.
| |
| כינוי:
מין: זכר MSN:
 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
