חור. שחזורי מצבים, ריסוקי לב שקטים. מיזוג עם מידע שהתווסף עם הזמן. הסטת ראשה של עלמה קרובה כאשר רכנתי אז מזמן לנשק את לחיה (וכבר היינו הכי קרובים שאפשר). מידע שנתנה, שבועות אחרי, על הצתרפתויות עם שלושה בחורים נטוליי משמעות בלילה בבר (ואולי הלוואי והייתי נטול משמעות). ימים יקרים בהם זכינו להיות יחד שבוזבזו. פרידה סתמית. מידע על מישהו אחר. געגוע, עצב ואכזבה שמתפשטים, מתעבּים ואוטמים. אהבה שאינה תלויה בדבר. היא פשוט קיימת. חוק שימור החומר. חיפוש. מבטים. הקשבה. תקווה להתחלה חדשה. נסיונות למימוש. ביישנות התחלתית שבסימן אישורהּ תהדף בפתיחות ונתינה ללא תנאי. וכלום. וכל כך הרבה דברים עליי לעשות, לסיום הלימודים, לעבודה. לפיתוח פן מסויים. פרקטי. החור גואה, מציף ומפריע. מרַכז רק בו. טבור השואב תשוקה ומרץ, מטביע בחלומות בהקיץ. ומה שקשור בי, אך אינו מתקשר בו, מצופה באפתיות כהה. למרות שחשוב. ואני כּמה לאהבה מלבה, מנערת. שתנתב את האנרגיות הסוּפּרמניות, האינסופיות שלי, למקומות טובים. טובים גם לי.
איני גר בירושלים, כך שלא חזיתי בדבר, אך אנו
מדווחים שכמו אתרים נוספים בעולם (כ-20 מבנים בניו-יורק שלי, גרייסלנד ואתרים אחרים) הואר אתמול היכל הספר במוזיאון ירושלים באור ורוד לציון פתיחת חודש המודעות לסרטן השד. דרך יפה להגברת מודעות. ואין שום ספק שהיכל הספר, משום צורתו המרהיבה והקמורה, ראוי מכל לשאת הצבע הורוד. עלמות יקרות, אני דואג לכן... מממ... והמחשבה על חשש שכזה לעלמות-חן קרובות לי, מפחיד... אחת מכל שמונה נשים... שמרו על עצמכן.
[מקסים, לא? :)]
אהבה וערב נעים. :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
