גרמופון נאיבי .....:::::: נסיון להתחיל מחדש... טרי, רענן, סקרן ומלא תשוקה. אהבה ומוסיקה. ::::::.....

אז ורודת הלחיים ואני התכתבנו לפנות בוקר שבת אוןליין באותו מסנג'ר שאיחד אותנו... שגרם לפגישה מחודשת בעיר הגדולה שהפריחה אהבה. אותו מסנג'ר ששמר עליינו יחד וקיצר מרחק (בתוספת טלפונים, מכתבים, חבילות ומצלמת רשת). ורודת הלחיים ואני קבענו שנשוחח. היא רצתה לצ'וטט איתי לאחר תקופה בה מיעטנו בצ'יטוטים, אך מכתבים הוחלפו, פה ושם חבילות, וטלפונים מדי פעם. אז שוחחנו אוןליין... שיחה ארוכה של שעות, וכמו תמיד, תמיד יש לנו על מה לדבר, יש לנו הרבה במשותף... וכמו תמיד השיחה נגעה גם ביחסים, ברגשות, במין... אך לא באופן ישיר כמו פעם... אני כבר לא במשוואה המינית שלה. יש בויפרינד אחר. התחלנו לדון גם בכתיבה. עלה נושא הבלוג שלי... היא יודעת שאני כותב. היא אינה יודעת עברית (מלבד מילים שלמדה כשהיינו, כגון "Ahoovati" ו- "Semel Min"). ביקשה שאנסה לשלוח לה קטעים מסויימים, והיא תנסה לתרגמם בעזרת תוכנה, ושאלה אם ארצה לקרוא שירים שכתבה לאחרונה. ואני, כתמיד, סקרן לגביה ואיני יודע שובע, רציתי. היא העתיקה אל השליח שניים. אחד שמצביע על שינוי בחייה, צומת. השני על כיסופים לאהובהּ החדש (שגם מתגורר רחוק ממנה, אך קרוב ממני). ואני קורא את שירהּ השני ומתפרק בפנים. היא רואה אותי במצלמה. אני לא יודע אם הבחינה בהתפוררות כלפי חוץ.

ואיך פעם כיסופים שכאלה נקשרו אליי... ואיך היא עושה איתו אהבה...

מנסה יומיים להדחיק את המילים שקראתי. לחנוק אותן. אך הן צפות. מוארות בזרקורים. קולן מהדהד. ובשבת יצאתי, פגשתי, צפיתי, קראתי, הקשבתי. לא לחשוב. לא לכתוב רשימה. לנסות למחוק. והן לא נמחקות. והבוקר כשהתעוררתי, לבד על הגב, על רקותיי נתגבשו מלחים. אז כעת שפכתי פה, נו.

ואני צריך אהבה חדשה... אני מוכן...

המשך ערב נעים...